ת"א 25836-10-16

1.הצדדים הסמיכוני ליתן פסק הדין לפי סעיף 79 א לחוק בתי המשפט והגישו סיכומים בכתב.

לאור הדרך הדיונית לא תנומק התוצאה, אולם אזכיר עיקרים מטענות הצדדים.

2.מדובר בתביעת נזקי גוף בגין תקיפה.

לטענת התובע, ביום 26/06/15 תקף אותו הנתבע, שניפץ בקבוק בירה והתקרב לעבר התובע עם שבר הבקבוק שנותר אחוז בידו, תוך קללות ואיומים; ולאחר מכן אחז בחולצתו של התובע, והאחרון נשרט במרפק יד שמאל.

3.התובע מפנה לכתב האישום שהוגש נגד הנתבע. כאשר הנתבע הודה בעובדות כתב אישום מתוקן, בו שונה סעיף האישום לתקיפה סתם (כתב האישום המקורי הוגש בגין תקיפה הגורמת חבלה של ממש). העובדות בשני כתב האישום הינן העובדות שתוארו לעיל, בפסקה 2.

4.לטענת התובע, מעבר לשריטה ביד החל גם לסבול מנדודי שינה וסיוטים. צורף סיכום ביקור אצל פסיכיאטרית מיום 22/06/16, שגם הפנתה לפסיכותרפיה וטיפול היפנוטי; וכן סיכום מפגשים של פסיכולוגית שיקומית ממנו עולה שבמהלך חודשים אוגוסט-ספטמבר 2016 הגיע התובע לכמה פגישות בגין קשיי שינה.

5.התובע נסמך על סעיף 42א לפקודת הראיות, וטוען גם לנסיבות התקיפה החמורות שכן התקיפה אירעה בפני בתו הקטינה. נתבעו סכומים בגין עזרת צד ג', הוצאות רפואיות, נזק לא ממוני ופיצוי עונשין.

6.הנתבע בסיכומיו מפנה לרקע הסכסוך שהינו משפחתי (הנתבע הוא בן זוגה של גרושת התובע). לטענתו, לא נפגע התובע כלל בגופו ולא לשווא תוקן כתב האישום, ואין תיעוד רפואי המלמד על נזק גופני כלשהו. הנתבע מפנה לאירועים שונים בהם לטענתו סבל מניסיונות תקיפה או מכות וקללות מצד התובע. הנתבע טוען, שלאור התעמרויות עבר מצד התובע הוא זה שסובל ממצב בריאותי לקוי בעיקר בתחום הנפש והפנה לתלונות שהגיש במשטרה כנגד התובע.

הנתבע מפנה לכך שהטיפול הראשון שקיבל התובע היה שנה וחודש לאחר האירוע וזאת כהכנה ברורה לתביעתו; היינו לא משום שנפגע בגופו או בנפשו, אלא מתוך ניסיון "לבנות תיק". הנתבע מבקש לדחות את התביעה.