ת"א 25812-11-11 בן דוד נ' הפול המאגר הישראלי לביטוחי רכב

התובע, יליד 3/10/1948, נפגע בתאונת דרכים שאירעה בתאריך 7/9/2010, במהלך עבודתו. לפניי תביעתו בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצויי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנתבעת נושאת באחריות לתשלום הפיצויים לתובע וכן אין מחלוקת, כי המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") הכיר בכך שהתאונה שארעה לתובע הייתה גם תאונת עבודה כמשמעות המונח בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995. המחלוקת בין הצדדים מתייחסת לשאלת גובה הפיצוי המגיע לתובע בלבד, כאשר בגדר שאלה זו, קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לתוקף תניית השתתפות עצמית של 25,000 ש"ח הקיימת בפוליסה.

בישיבת ההוכחות אשר התקיימה ביום 20/4/14, נשמעו עדויות התובע, רעייתו, בנו, מר אריאל ברקו ומטעם הנתבעת נשמע סוכן הביטוח שערך לתובע את פוליסת הביטוח. כמו כן הגישו התובע והנתבעת תיק מוצגים.

אדון איפוא במחלוקות בין הצדדים בנוגע לשיעור הנכות התפקודית וגובה הנזק, לרבות במחלוקת בנוגע לתוקף תניית ההשתתפות העצמית בפוליסה עליה חתום התובע.

הפגיעה והנכות הרפואית

התובע, עצמאי, בעל עסק לשליחויות, נפגע עת רכב על הקטנוע בבעלותו. כתוצאה מן התאונה נפגע התובע בעיקר ברגלו השמאלית. ממקום התאונה פונה התובע לבית החולים, שם אובחן שבר בפטישון החיצוני ושברים בבסיסי עצמות מסרק 1-2-3. רגלו של התובע גובסה והוא שוחרר עם המלצה למנוחה מוחלטת, הליכה ללא דריכה באמצעות קביים ומנוחה מלאה למשך חודש ימים (ר' דו"ח חדר מיון מיום 7/9/10). הגבס הוסר לאחר שישה שבועות והומלץ לתובע על שימוש במקבע AIRCAST וטיפולי פיזיותרפיה (ר' סיכום לרופא מטפל מיום 19/10/10).

התובע פנה למוסד לביטוח לאומי ונקבעו לו נכויות זמניות כדלקמן: מיום 8/9/10 ועד ליום 6/12/10 – 100% נכות; מיום 7/12/10 ועד ליום 31/1/11 – 50% נכות; מיום 01/2/11 ועד ליום 30/6/11 – 30% נכות.

ביום 6/10/11 דנה הועדה הרפואית במוסד לביטוח לאומי בעניין נכותו הצמיתה של התובע. בדו"ח הועדה צוין, כי לפי צילום מ- 2/6/11 כף הרגל תקינה, וקרסול שמאל במצב לאחר שבר פטישון חיצוני מחובר עם עיוות קל. כן צוינו ממצאי בדיקה מיום 28/7/11, לפיה קיימת הליכה עם צליעה קלה משמאל, רגישות מקומית, פורטו זויות הכיפוף בקרסול וצוין כי היציבות מלאה, גיד אכילס שלם ואין שינויים טרופיים.

בעקבות ממצאים אלה כמו גם מכלול החומר הרפואי לרבות חוו"ד שהציג התובע, קבעה הועדה הרפואית את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% לפי סעיף 48 (3) (א) לתקנות המל"ל. הועדה ציינה, כי נכות זו מבטאת את הממצאים הרפואיים בקרסול וכף רגל שמאל ותחולתה מיום 1/7/11.

הועדה נדרשה לסוגיית הפעלת תקנה 15 ובהקשר זה קיבלה את חוו"ד ועדת רשות מתאריך 1/9/11 שהגיעה למסקנה שהתובע חזר לעבודתו וכי בדיקה שהתבססה על מסמכי מע"מ מראה על ירידה לא משמעותית בשכר בשיעור של 4% ולכן לא מצאה להפעיל את התקנה.