חמו ואח' נ' אפרידר החברה לשכון ולפתוח ישראל בע"מ ואח'

מבוא

1. לפני תביעתם של חמישה בעלי מגרשים לבניית בית חד משפחתי בעיר אשקלון, במסגרתה נטען, כי על אף שתכנית המתאר החלה על המגרשים, ועל אף שהיתרי הבנייה שניתנו לבניית בתים על המגרשים, מאפשרים קיומן של חניות לרכבים בתוך המגרשים, הרי שבשל מחדלים של אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח בע"מ, עיריית אשקלון והועדה המקומית לתכנון ובנייה אשקלון, כביש הגישה למגרשים צר מן הרוחב המינימאלי המאפשר להחנות את רכבי התובעים בחניות שתוכננו בתוך המגרשים, כך שבפועל נמנעת מהם האפשרות המעשית להחנות את רכביהם בשטח שהוקצה במגרשים לצורך החניות.

2. נטען, בהתבסס על חוות דעתו של המהנדס רענן חסידוף, המומחה מטעם בית המשפט בתחום התנועה, במסגרתה קבע שרוחב שביל הגישה למגרשים שבבעלות התובעים, צר מן הרוחב שנקבע בהנחיות לתכנון חניות, ועל-כן לא ניתן לעשות שימוש בחניות הקיימות במגרשים, אזי נגרמה פגיעה בערך המקרקעין שבבעלות התובעים. בעניין שיעור הפגיעה בערך המקרקעין נסמכים התובעים על חוות דעתו של שמאי המקרקעין אלעד משה חזיזה.

3. נוסף על הטענה בדבר הפגם ברוחב שביל הגישה למגרשים, טוענים התובעים, כי הנתבעות הפרו את החובה החלה עליהן, בין על-פי דין ובין מכוח הסכם, לפתח את שביל הגישה למגרשים, ולקבוע בו הסדרי תנועה, כך שבפועל שביל הגישה מהווה סכנה בטיחותית, ומקור לסכסוכים בין דיירי הרחוב. לאור טענתם זו, עותרים התובעים לייתן צווי עשה לפיתוח שביל הגישה ועריכת תכנית תנועה, ובנוסף לפצות אותם בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם.

4. התובעים טוענים עוד, כי לאור הסכמה חסרת יסוד בדין בין הנתבעות, הוטלה עליהם החובה לשלם היטל השבחה, בגין הצורך לבקש הקלה שתאפשר להם לבנות את ביתם, לאור כך שאפרידר חברה לשיכון ולפיתוח בע"מ, מכרה להם מגרשים ששטחם קטן משטח מגרש מינימאלי שניתן לקבל עבורו היתר בנייה בהתאם לתכנית המתאר החלה.

5. הנתבעות בהגנתן העלו טענות סף שעל יסודן מבוקש לדחות את התביעה, ולו כלפי חלק מן התובעים, מבלי להידרש לטענות לגופן. נטען בהקשר זה, כי עילת התביעה התיישנה, היות שהמגרשים נרכשו בשנת 2010, כאשר במועד זה כבר הייתה בנויה חומה מצידו השני של שביל הגישה, באופן שמקטין את רוחב שביל הגישה, והיות שהתובעים מבססים את טענת הרשלנות על כך שהחומה במגרש הסמוך נבנתה בסטייה מהיתר בנייה, ועקב כך היא הגורמת להצרת רוחב השביל, אזי בשים לב שהתביעה הוגשה בשנת 2019 יש לומר שעילת התביעה התיישנה.

   בעניינן של משפחות פדר ודרמון (התובעים 3 - 6) נטען, כי לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמן, והן לא עמדו לחקירה נגדית בבית המשפט, ועל-כן תביעתם לא הוכחה.

   אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח בע"מ טוענת בנוסף, כטענת סף, כי משפחות פדר, דרמון ובוכניק (התובעים 3 - 8), כלל לא רכשו ממנה את המגרשים, ועל-כן נוסף על הטענות לעיל, גם אין כל יריבות משפטית בינה לבינם.

6. לגופו של עניין טוענות הנתבעות, תוך שהן מבקשות להטיל אחריות האחת כלפי השנייה, כי הן אינן נושאות באחריות לכך ששביל הגישה למגרשי התובעים איננו מאפשר להם כניסה עם רכבים לחניות שבנו בביתם.

   אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח בע"מ טוענת, כי בהתאם לחוות דעת מדידה מטעמה, החומה הגובלת בצדו האחר של שביל הגישה למגרשים, שנבנתה על-ידה במגרש 1003, נבנתה בהתאם להיתר ואף התקבל אישור לאכלוס הבניינים, ולכן אין כל התרשלות מצידה, היות שאין חולק, כי לא היא זו שביצעה את המדידות למגרשי התובעים, ואף לא הייתה אחראית על עריכת תכנית מתאר לשביל הגישה.

   מנגד, טוענות עיריית אשקלון והועדה המקומית לתכנון ובנייה אשקלון, על יסוד הראיות הקיימות, שיש לקבוע שהחומה שבנתה אפרידר חברה לשיכון ולפיתוח בע"מ במגרש 1003 נבנתה בסטייה של כ- 50 ס"מ מערבה, באופן שגורם להיצרות שביל הגישה, לרוחב של פחות מ- 5 מ'.

   הנתבעות כולן טוענות, שיש להטיל אחריות גם על התובעים עצמם, ולו כאשם תורם, היות שבמועד רכישת המגרשים החומה במגרש 1003 כבר הייתה בנויה, ועל-כן היה בידי התובעים המידע הדרוש לצורך בניית ביתם במרחק הדרוש של 5 מ', וככל שלא עשו זאת האשם רובץ לפתחם.

   העובדות שאינן שנויות במחלוקת