ת"א 25544-07-15 צ'רלטון בע"מ נ' מורד ואח'

לפני בקשה של נתבע 1 להעביר הדיון בתובענה לבימ"ש המחוזי בשל העדר סמכות עניינית שכן הסעד למתן חשבונות אינו ניתן לשומה ולכן הינו בסמכות שיורית של בימ"ש המחוזי.

התובעת טענה בתגובה כי על פי החלטת כבוד השופט ד"ר בנימיני בת"א 41589-05-10 פרידמן צעצועים נ' סקוטר סנטר (נבו) יש לשמוע התובענה בבימ"ש השלום תוך ציטוט קביעתו כי "כאשר מוגשת תביעה בקניין רוחני וברור ששוויה איננו מגיע לסכום של 2.5 מיליון ₪, גם אם היא כוללת סעד שלא ניתן להעריכו מבחינה כספית מדויקת, הסמכות לדון בתיק היא לבימ"ש השלום".

כמו כן, הפנתה להחלטת כבוד השופט פרקש בבש"א (י-ם) 3457/08 רכניץ נ' אוליבה (נבו) וציטטה דבריו כי "הסמכות העניינית לדון בתובענה למתן חשבונות שמבוקש בה גם סעד כספי מוערך, כמו גם האגרה שיש לשלם בגינה , נגזרת משווי הסעד הכספי".

המבקש השיב לתגובה תוך ציטוט דברי ההסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון 34) (כריכת סעדים בתביעות בענייני קניין רוחני) , התשס"ג 2003, כי אין למערכת המשפטית סמכות להעניק פרשנות משלה במקום בו הגדיר המחוקק את כוונתו באופן חד משמעי והתבססה על פסק דינו של כבוד הנשיא בתוארו דאז ד"ר גרוניס בע"א 2846/03 ריצ'ארד ב' נ' אלדרמן המסביר לטענתו "במפורש" תיקון 36 לחוק בתי המשפט הנוגע לעניין דברי ההסבר .

לאחר שבימ"ש עיין בכתבי הטענות ציין כי מצא שיש להיעתר לבקשה ושאל המשיבה האם עומדת על החלטה מנומקת וקצב לה 7 ימים להגשת עמדתה האם עומדת על החלטה מנומקת.

דיון והכרעה

לכאורה דין התביעה להמחק שכן המשיבה לא הגישה תשובה בפרק הזמן שנקצב לה האם עומדת על החלטה מנומקת.

אולם, לאחר עיון נוסף, בימ"ש מצא כי ישנה סוגיה שלא הובהרה די צורכה.

אין חולק שאם המשיבה לא הייתה מבקשת הסעד למתן חשבונות, התובענה הייתה בסמכות בימ"ש זה.

הקושי נוצר עקב הוספת הסעד של מתן חשבונות שעל פי ההחלטה בעניין רכניץ יש להבחין בו בין שני מצבים. האחד בו התבקש גם סעד כספי והשני, שלא מבוקש סעד שכזה.