ת"א 25523-01-14 זואהרה נ' עמירה

1.התביעה שלפניי מקורה בבקשה לביצוע שטר בסכום נקוב של 200,000 ₪ שהגיש התובע ללשכת ההוצאה לפועל.

2.בין הצדדים התגלעו מחלוקות שונות, ביניהן כספיות, אשר הועברו על-פי הסכמתם להכרעת בורר מר הארון אבראהים אבו מחמיד (להלן: הבורר) (ראו: הסכם הבוררות מיום 2.7.12, נספח א' לתצהיר הנתבע; יצוין כי בין הצדדים הייתה נטושה גם מחלוקת לעניין קרקע מסוימת, אך לענייננו אין לי צורך להידרש לסוגיה זו שאינה קשורה במחלוקת שלפניי בנוגע לשטר הנדון). אין מחלוקת בין הצדדים כי ברקע הבוררות עמד שיק על סך 105,000 ₪ של התובע שהיה בחזקת הנתבע ולא נפרע, לעומת טענות של התובע לחוב כספי בשיעור של כ-380,000 ₪ של הנתבע כלפיו. טענות אלה של הצדדים כרוכות בהליכים משפטיים קודמים שהתנהלו ביניהם שאינם צריכים למחלוקת שלפניי. הצדדים מסכימים כי בתחילת הבוררות הפקיד כל אחד מהם שיק לביטחון בידי הבורר - התובע על סך 105,000 ₪ והנתבע על סך 200,000 ₪ - כאשר סוכם כי בהתאם לתוצאות הבוררות יועברו השיקים לצד הזוכה והשיק של הצד הזוכה יוחזר לו (ראו: סעיפים 4-3 לתצהיר התובע ועדותו בעמ' 14 ש' 31-11; סעיפים 8-4 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 31 ש' 24-14 ובעמ' 33 ש' 32-28; וראו גם עדות הבורר בעמ' 20 ש' 29, בעמ' 22 ש' 24 - עמ' 23 ש' 5, ובעמ' 29 ש' 7-5).

3.כן אין מחלוקת בין הצדדים כי בסופו של יום הבורר העביר לתובע את שני השיקים שהוחזקו אצלו לביטחון, וזה האחרון הגיש את השיק על סך 200,000 ₪ של הנתבע לפירעון בבנק, ולאחר שלא כובד, הגישו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה האם השיק הנדון הועבר לתובע בהתאם להכרעת בורר המזכה אותו בקבלתו אם לאו.

4.התובע מבסס את זכותו בשטר הנדון על החלטה של הבורר מיום 25.8.12 על-פיה הוכרעה המחלוקת הכספית בין הצדדים לטובתו, ובה נקבע כי לאחר שהנתבע הודה בקבלת סכום של 383,442 ₪ ולאחר קיזוז סכום של 105,000 ₪, הנתבע חייב לתובע סך של 278,442 ₪ (להלן: ההחלטה השנייה) (ראו: נספח ג' לתצהיר הנתבע). לטענת התובע, הנתבע והערב מטעמו הבטיחו לשלם את הסכום המלא במזומן, ולאחר שניתנו מספר ארכות לשם כך והסכום לא שולם, העביר הבורר את השיקים שלו ושל הנתבע לידיו על מנת שיוכל לפרוע את השיק ולקבל חלק מן הכסף המגיע לו (ראו: סעיפים 7-5 לתצהיר התובע).

לעומתו הנתבע טוען לקיומה של החלטה קודמת של הבורר מיום 23.7.12 שניתנה לטובתו ולפיה התובע הוא זה שחב לו סכום של 105,000 ₪ (להלן: ההחלטה הראשונה) (ראו: נספח ב' לתצהיר הנתבע; לעניין מחלוקת בקשר לתרגום לעברית של מסמך זה ראו להלן). על-פי טענת הנתבע לאחר שניתנה ההחלטה הראשונה התובע ערך החלטה אחרת תחתיה והחתים את הבורר עליה מבלי שהלה הבין על מה הוא חותם ועל כן היא כאין וכאפס. בטענה זו נסמך הנתבע על אישור נוטריוני מיום 23.9.12 עליו חתם הבורר לפני נוטריון ציבורי בבית משפט שלום בבית לחם ובו הצהיר הבורר כי ההחלטה השנייה לא נעשתה על ידו, והגם שהחתימה עליה היא חתימתו, הוא לא קרא את תוכנה היטב ולא בדק אותו ובשל כך אינו מכיר בהחלטה זו. כן הצהיר הבורר באישור זה כי השיק הנדון על סך 200,000 ₪ הוא בבעלותו בנאמנות ואינו נתון לשימוש (להלן: האישור הנוטריוני) (ראו: נספח ד' לתצהיר הנתבע). כן ביקש הנתבע לחזק טענתו בדבר אי נכונותה של ההחלטה השנייה בהצהרה נוספת של הבורר מיום 25.9.12 לפיה שמו של אחי הנתבע, מוסא מחמוד עמירה - שנטען כי לא נכח בעת הבוררות - והערב מטעם הנתבע, ח'ליל סלימאן עביאת, הנזכרים בהחלטה השנייה אין להם שום קשר לסכסוך ושמותיהם הופיעו בטעות ואינם נושאים בכל אחריות (להלן: ההצהרה הנוספת) (ראו: נספח י"א לתצהיר הנתבע; התרגום לעברית סומן בטעות ב'1). הנתבע הוסיף לאחר ששלח התראה לבורר כי ישיב לו את השיק נוכח האישור הנוטריוני עליו חתם וזה לא הוחזר לו הגיש תלונה נגדו ובעקבותיה הוגש כתב אישום נגד הבורר ברשות הפלסטינית (ראו: סעיפים 25-9 ו-30 לתצהיר הנתבע ועדותו בעמ' 7-1 ובעמ' 35 ש' 8-5, ש' 19-17).

בהתייחסו להחלטה הראשונה טען התובע בעדותו כי זו מזויפת והבורר אינו חתום עליה (עמ' 20 ש' 8-6 ו-13); וכי הבורר חתם על האישור הנוטריוני לאחר שהנתבע ואחרים הפעילו על הבורר לחץ פסול בין היתר בהגשת תביעות ותלונות שווא נגד הבורר (עמ' 34 ש' 29 - עמ' 35 ש' 3; עמ' 57 ש' 17-12).

5.כל אחד מן הצדדים ביקש לחזק את טענתו בדבר מהי החלטת הבורר המחייבת באמצעות עדים מטעמו. התובע הגיש בנוסף לתצהירו תצהיר של הבורר. הנתבע לעומת זאת הוסיף לתצהירו (ולתצהיר משלים מטעמו) והגיש שלושה תצהירים המתייחסים לחתימת הבורר על האישור הנוטריוני: תצהיר מטעם זיד עדנאן מחמוד סלאח שבעת הרלבנטית שימש כמתמחה במשרדו של עו"ד מחמוד עאיש בבית לחם והעיד לעניין תוכן הצהרת הבורר באישור הנוטריוני שהוסבר לו על-ידו וחתימת הבורר עליו לפני נוטריון; תצהיר טלאל אלהריני שחתום כעד על האישור הנוטריוני וההצהרה הנוספת ונכח בעת חתימת הבורר על אלה; ותצהיר ח'ליל עביאת ששימש כערב לנתבע והצהיר כי הבורר חתם על האישור הנוטריוני וההצהרה הנוספת בפניו.

6.הנה כי כן הצדדים אינם חולקים כי שני השיקים, ובכלל זה השיק שבמחלוקת, נמסרו לבורר לביטחון, היינו מסירה על תנאי, והתחייבותם לפרוע כל אחד את השטר שמסר הותנתה בתנאי לפיו הבורר יכריע במחלוקת לטובת הצד האחר. תנאי זה אינו רשום על גבי השיקים והוא קיבל ביטוי בעסקת היסוד ביניהם שהיא הסכמת הצדדים בנוגע לבוררות. לפיכך השיק הנדון הוא בגדר שטר ולתנאי יש נפקות במסגרת הגנתו של הנתבע מפני התביעה השטרית והוא רשאי להתגונן בטענה כי חיובו תלוי במילוי תנאי שלא קוים או טרם קוים (ראו: ע"א 358/80 קדש נפתלי, מושב עובדים להתישבות חקלאית נ' מושב שאר ישוב, פ"ד לז(3) 830 (11.9.83); ע"א 665/83 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בן עליזה, פ"ד לח(4) 281 (27.11.84); ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מג(4) 680, 690 ואילך (21.12.89); ע"א 623/88 גולדנברג נ' המשביר המרכזי בע"מ, פ"ד מד(2) 801 (18.6.90); וכן יואל זוסמן דיני שטרות 111 והאסמכתא הנזכרת שם (מהדורה שישית, 1983); שלום לרנר דיני שטרות 310 ואילך (מהדורה שנייה, 2007). למקרה דומה לענייננו ראו והשוו: ת"א (שלום אש') 4402/05 חכמון א.ע. הנדסה ובניו בע"מ נ' דגן (3.3.08)).