ת"א 25444-11-15 תבורי ואח' נ' קנג'אן ואח'

תקנות האגרות קובעות מנגנון של השתתפות הפרט בניהול ההליך המשפטי ויש בו אף כדי לבסס את רצינות ההליך. מאידך, אין בחיוב באגרה כדי לאיין את זכותו של הפרט להיזקק לשירותי מערכת המשפט מטעמי חוסר יכולת כלכלית.

לפיכך, נקבע בתקנות מנגנון המאפשר מתן פטור מאגרה בהתקיים נסיבות מסוימות.

הנטל להוכיח התנאים כאמור מוטל על מבקש הפטור.

בענייננו, סבורני כי המבקשים לא הרימו הנטל המוטל עליהן להוכיח כי אין ביכולתם לשלם את אגרת ההליך (וזאת בשים לב, בין השאר, לאמור בתגובות המדינה והמשיבים ביחס לנכסי המבקשים - דירה ורכב, למסגרת האשראי בחשבון ולפקדונות המצויים בו).

אכן, הכנסות המבקשים אינן גבוהות והוצאותיהם השוטפות מקשות על התנהלותם. יחד עם זאת כבר נפסק לא אחת כי הישענות על הקופה הציבורית הינה המוצא האחרון ובטרם יישען בעל דין על הקופה הציבורית עליו לפנות למקורביו, לידידיו, למנהלי או בעלי המניות בתאגיד, לבנקים או לכל גורם אחר לצורך גיוס הכספים לשם מימון האגרה.

העדר יכולת כלכלית, משמעה, לא רק העדר אפשרות מבקש הפטור לשלם האגרה מכיסו אלא גם העדר אפשרות לגייס הסכום ממקורות אחרים.

לפיכך, על מבקש הפטור להוכיח כי נעשו על ידו כל המאמצים הכנים לגייס כספים או אשראי ממקורות אחרים, ואלה סרבו. כל עוד לא הוכח כי לא עלה בידיו של המבקש לגייס הכספים ממקורות אחרים יש לדחות הבקשה לפטור מאגרה.

עם זאת, יש להעיר כי כבר נפסק כי האגרה מהווה אף מעין מחסום בפני הגשת תביעה מופרזת בסכומה, הגם שזה אינו תכליתה. משכך, גם לנתבעים קיים אינטרס בהליך של פטור מאגרה והוא כי סכום התביעה נגדם לא ינופח.

נוכח האמור לעיל, הבקשה לפטור מאגרה, נדחית.

יחד עם זאת , אני מתיר למבקשים לשלם את סכום האגרה בשלושה תשלומים שווים ורצופים. תשלום ראשון ישולם עד ולא יאוחר מיום 10.2.16.