ת"א 25435-03-15 רות קוליאן ואח' נ' יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ ואח'

בקשה למתן צו עשה זמני עד להכרעה סופית בתובענה העיקרית העתידה להיות מוגשת על ידי המבקשת בתוך 7 ימים, אשר יחייב את המשיבים לפרסם בעיתונים אשר בבעלותם לפחות מודעה אחת מטעם המבקשת, זאת עד למועד האחרון הקבוע בחוק הבחירות לכנסת, תשכ"ט-1969 לפרסום תעמולת בחירות, דהיינו ערב מועד הבחירות לכנסת ה-20 אשר נקבעו ליום 17.3.2015.

הצדדים להליך

1. המבקשת, גב' רות קוליאן (להלן: "גב' קוליאן" או "המבקשת"), אישה חרדית העומדת מזה מספר שנים בחזית המאבק של נשים חרדיות להיבחר לכנסת ישראל במסגרת המפלגות החרדיות. משניסיונות אלו לא צלחו ונבצר ממנה להכלל ברשימת מועמדים של אחת המפלגות החרדיות בשל המגדר אליו היא משתייכת, הגישה גב' קוליאן לוועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-20 רשימת מועמדים עצמאית, ששמה "ובזכותן – חרדיות עושות שינוי" (להלן: "רשימת ובזכותן").

    

2. המשיבה 1, "יתדות ת.ש.מ.ו. הוצאה לאור ופרסומים בע"מ" והמשיבה 2, "יום ליום תקשורות (2002) בע"מ", הן הבעלים של שני עיתונים נפוצים במגזר החרדי, "יתד נאמן" ו"יום ליום" בהתאמה.

    

   תמצית טיעוני הצדדים

3. לטענת המבקשת, היא בקשה לפרסם מודעות תעמולה בשני עיתונים אלו, במטרה לחשוף את קיומה של "רשימת ובזכותן" לציבור התומכים הפוטנציאלי שלה, מצביעים ומצביעות מהמגזר הציבורי, אולם נתקלה בסירוב לפרסום המודעות מטעמים שונים שעיקרן העדר אישור "הועדה הרוחנית".

   המבקשת טוענת כי העיתונות המגזרית הכתובה היא ערוץ התקשורת הנפוץ ביותר במגזר החרדי, זאת לאור איסורי רבנים על שימוש בטלוויזיה ובאינטרנט והתנזרותו האבסולוטית של חלק ניכר מהציבור החרדי מהחזקת מכשירים אלה בביתו. הסירוב לפרסום המודעות בערוץ העיקרי והכמעט בלעדי להפצת מידע במגזר החרדי, נובע לטענתה מאפליה מגדרית פסולה, והוא מונע ממנה הזדמנות שווה הניתנת לכל מתמודד אחר בבחירות, להביא את עובדת התמודדותה לידיעת קהל הבוחרים והבוחרות הפוטנציאלי.

   לעניין זה מדגישה המבקשת כי היא סובלת למעשה מהפליה כפולה: לא די בכך שנמנע ממנה להתמודד במסגרת הרשימות החרדיות המוכרות, אלא שאף נגזר עליה שלא להביא לידיעת הציבור את דבר התמודדותה ברשימה חרדית חדשה.

   בבקשתה סוקרת המבקשת את תלאותיה בנסיונותיה לפרסום הרשימה בקרב ציבור הבוחרים החרדי, והחסמים השונים העומדים בדרכה והמשתרעים כמעט על כל דרך אפשרית לפרסום.

   4. במהלך הדיון שנערך לפני אמש הוברר, כי שבועון המשיבה 1 היוצא לאור אחת לשבוע בימי חמישי, הופץ בבוקר הדיון ואף נסגר כבר בעת הגשת הבקשה - יום קודם לכן. בנסיבות אלה התייתר למעשה הדיון בעניינה של משיבה זו, תוך שהמבקשת אכן הסכימה בלית ברירה למחוק את הבקשה לסעד זמני כנגד המשיבה 1, ולהותירו, אך כנגד המשיבה 2 (שתקרא להלן למען הנוחות – "המשיבה").

   5.למשיבה טענות מקדמיות שונות לדחיית הבקשה. ראשית טוענת היא כי המבקשת עותרת לסעד זמני הזהה למעשה לסעד הקבוע שבתיק העיקרי. שנית, המדובר בבקשה למתן צו עשה הניתן לעיתים נדירות בלבד. שלישית, למבקשת אין יריבות מולה שכן לא אותה סירבה היא לפרסם, אלא את המפלגה שהיא עומדת בראשה. ולבסוף טוענת המשיבה לשיהוי בהגשת הבקשה, לאחר שבקשת המבקשת סורבה עוד ביום 27.1.15.

   לגופם של דברים טוען ב"כ המשיבה, כי אין המדובר באפליה על רקע אישי או מגדרי, אלא מדיניות העיתון היא לפרסום קו השקפתי השייך לזרם הליטאי של הציבור החרדי בלבד. לעניין זה טוען הוא (אם כי בלא שהביא כל אסמכתא לדבר), כי העיתון אף מפסיד הכנסות מרובות בדחיית פרסומים שאינם תואמים להשקפה זו.