ת"א 25431-11-12 בן חיים נ' קסלסי ואח'

1. הנתבע עותר לבטל צו עיקול זמני שהוטל לבקשת התובע על נכס מקרקעין שבבעלות הנתבע והמצוי ברח' התבור 31/2 יקנעם עילית.

2.על פי כתב התביעה שכרו הנתבע והגב' מירב קסלסי את דירת התובע בירושלים.

לטענת התובע הנתבע והגב' קסלסי הפרו את הסכם השכירות הן בכך שנותרו חייבים בדמי שכירות והן פיצוי בגין איחור בפינוי הנכס.

3. להבטחת סכום התביעה עתר התובע לקבל צו עיקול זמני כמפורט בסעיף 1.

בתצהיר התומך בבקשה הנטען כי קיים חשש אמיתי שהנתבע מס' 1 יעביר את בעלותו בנכס נשוא צו העיקול ויסכל בכך את ביצוע ספק הדין ככל שייפסק לטובתו.

4. בין הצדדים נטושה מחלוקת לגבי חתימתו של הנתבע על הסכם הארכת הסכם השכירות.

כאשר זה טוען כי לא חתם על הסכם שכזה אך מודה כי חתם על הסכם החוזה המקורי.

5.לאור מחלוקת זו הסכים ב"כ התובע ליתן לנתבע רשות להתגונן.

6. על פי חקירתו של הנתבע במסגרת הבקשה לביטול צו עיכוב היציאה מהארץ עולה כי לנתבע אין כתובת מגורים קבועה וכי לאחרונה הוא מתגורר עם בתו אשר גרה בדירה שכורה בתל-אביב.

עוד עולה מחקירת הנתבע כי נכון להיום אין לו כל עבודה בארץ וכי הוא מתקיים מקצבה בסך של 950 יורו אותה הוא מקבל מצרפת.

7. לאחר שעיינתי בחומר שבתיק ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול העיקול זמני דינה להידחות.

על פי ההלכה הפסקה התובע כמבקש סעד ארעי אינו חייב להוכיח את תביעתו, אולם מותר לבית המשפט לבדוק אם התובענה שבגינה מתבקש הסעד הזמני אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים. בדונו במתן סעד זמני אין בית המשפט דן בניתוח מקיף של הראיות ואף אין הוא חייב לבדוק את מכלול הראיות, כאילו עמד להכריע בעניין סופית.