ת"א 2541-03-16

רקע וטענות הצדדים

1. בפניי תביעת נזיקין על פי חוק הפלת"ד. התובע מר א.ש. יליד שנת 1969 (להלן: "המשיב") נפגע בתאונת דרכים ביום 10.10.13 כתוצאה מפגיעה חזיתית של רכב צד ג', עת היה בדרכו מעבודתו (להלן: "התאונה").

    

2. המשיב נבדק על ידי מומחי הביטוח הלאומי (להלן: "המל"ל") בתחומים א.א.ג, עיניים, אורתופדיה, נוירולוגיה וכירורגיה. המומחה בתחום העיניים קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור של 15% בגין פזילה וחולשת מיקוד (10% ו 5%), והמומחה בתחום הא.א.ג קבע לתובע נכות בשיעור של 10 % בגין טנטון.

    

3. ביום 4.1.15 עמד התובע בפני ועדה רפואית, וזו קבעה כי לתובע לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה. התובע הגיש ערר על קביעות אלו.

    

4. הועדה קיבלה את הערר וקבעה כי ייתכן וקיים קשר סיבתי בין פגיעות שנגרמו לתובע לבין הנכות שקבעו המומחים.

    

5. הנתבעת טענה בבקשתה מיום 3.11.16 כי מאחר ולא נסמכו הועדות על ראיות אובייקטיביות כדבעי, אלא על סברות, אין לקבל קביעתם ויש לאפשר לנתבעת הבאת ראיות לסתור. בבקשתו מפנה ב"כ המבקשת המלומד לתיעוד הרפואי ממנו עולה כי לא הייתה פגיעה צווארית וועדת הערער הסתמכה על פגיעה צווארית.