ת"א 25339-12-14 סויסה ואח' נ' גמוסטבוי ואח'

בפני בקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת, בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סד"א, תשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנה").

רקע וטענות הצדדים

1. המשיבה הגישה כנגד המבקשת תביעה מכח חוק איסור לשון הרע תשכ"ה – 1965.

התביעה מתבססת, בעיקרה, על מסרון שנשלח למשיבה על ידי אחיה, המצוי בקשר זוגי עם המבקשת, כאשר מתוך מסרון זה, הסיקה המשיבה כי המבקשת מפיצה עליה שמועות, לפיהן היא מנהלת קשר עם צד ג', גבר שאינו בעלה. בנוסף, צורף לתביעה תצהיר של גב' בוחבוט, אשר לטענתה, שמעה שיחה בין המשיבה למבקשת, במסגרתה הטיחה המבקשת במשיבה, כי האחרונה ניהלה קשר עם גבר זר.

2.המבקשת הגישה כתב הגנה במענה לתביעה, וכן צירפה תביעה שכנגד.

3. המבקשת טוענת, כי יש לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה, מאחר ומדובר בתביעה בעלת סיכויים קלושים, וכן בשים לב לעובדה כי בעניינה של המשיבה ובעלה ניתן צו כינוס נכסים, ואף מונה מנהל מיוחד לניהול נכסיה. המבקשת מציינת עוד, כי העסק בו עובדת המשיבה אינו רשום על שמה, כי אם על שם אמה.

לבקשה צורף העתק מצו הכינוס שניתן בעניינה של המשיבה, ממנו עולה כי דיון בבקשה להכריז על המשיבה כפושטת רגל יתקיים ביום 9.11.15.

4. בתגובתה, עותרת המשיבה לדחות את הבקשה. המשיבה מציינת, כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר. לטענתה, אין בעובדה כי ניתן בעניינה צו כינוס, כדי להעיד על העדר יכולת כלכלית.

כמו כן, מפנה המשיבה לגישת הפסיקה, לפיה רק במקרים נדירים יחויב בעל דין תובע בהפקדת ערובה, וזאת על מנת שלא לחסום את הגישה לערכאות.

המשיבה טוענת עוד, כי מדובר בתביעה המגלה עילה, לאחר שהמבקשת פגעה בשמה הטוב, הוציאה דיבתה, וכיום אף מצויה בתחרות עסקית עימה, לאחר שפתחה עסק בתחום העיסוק של המשיבה.