ת"א 25290-09-11 גואניס נ' עיריית ראשון לציון

תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף שנגרמו לתובעת.

1. התובעת, ילידת 1958, מנהלת חשבונות במקצועה.

2. לטענת התובעת, בתאריך 29.12.10, בשעות הצהריים, היא יצאה מקניון הזהב בראשון לציון לעבר מכוניתה אשר חנתה במגרש החניה הציבורי שמול הקניון (להלן: "מגרש החניה"). נטען על ידה כי עקב נעלה נכנס לשקע/בור בקוטר של ובעומק של כ – בכביש האספלט שבמגרש החניה, שאז איבדה את שיווי משקלה, נפלה ונחבלה ברגלה הימנית (להלן: "האירוע").

תמונת השקע/הבור הוגשה [ת/1].

3. אין מחלוקת כי הנתבעת היא הבעלים ו/או המחזיקה ו/או בעלת הזכויות במגרש החניה ואחראית לתקינותו.

4. עוד אין מחלוקת כי כשלושה שבועות לאחר האירוע, בתאריך 18.1.11, יצרה התובעת קשר טלפוני עם המוקד העירוני של הנתבעת והודיעה על המפגע במגרש החניה (לפניית התובעת מיום 18.1.11 ראו תיק המוצגים של הנתבעת). בעקבות פניה זו נשלח בתאריך 23.1.11 עובד מטעם הנתבעת למגרש החניה לפגוש בתובעת, על מנת שניתן יהיה לזהות את מיקום הבור/שקע במדויק. התובעת הצביעה לפניו על הבור/שקע בו נפלה והעובד מילא את המקום באספלט (ראו תצהירו של מר מנשה בוקריס כפי שהוגש על ידי הנתבעת).

5. התובעת טוענת כי הנתבעת התרשלה בתחזוקת מגרש החניה, ובשל האמור נפלה ונגרמו לה נזקי גוף להם אחראית הנתבעת והמוערכים על ידה בכ – 50,000 ₪.

6. הנתבעת טוענת כי הבור/השקע בו טוענת התובעת כי נפלה כלל אינו מפגע. עסקינן לדידה בשקע רדוד באספלט של הכביש, אשר בהעדר צילומים של הסביבה לא ניתן להבחין היכן הוא נמצא ומהם ממדיו האמיתיים. השקע צולם [ת/1] רק שבועיים לאחר האירוע, בעוד צילומים נוספים שצילמה התובעת לא הוגשו, ויש בכך כדי להעיד כי לו היו מוגשים אזי הדבר היה פועל כנגדה וניתן היה לראות כי למעשה אין מדובר ב"בור גדול" כטענתה, אלא בשקע קטן ולא משמעותי באספלט. העובדה כי התובעת דיווחה למוקד העירוני על המפגע רק כשלושה שבועות לאחר האירוע מצביעה על כך כי עדותה היא "עדות כבושה" שאין ליתן בה אמון.

עוד טוענת הנתבעת כי מגרש החניה הוא מגרש מסודר שבו מדרכות מובילות עד לכלי הרכב החונים, ומסומנים בו מעברי חצייה שנועדו להולכי רגל. אם רצתה התובעת לחצות את הכביש, שומה היה עליה לעשות כן במעבר חצייה מסודר.