ת"א 25258-12-12 נזרי נ' דורון(פורמלי) ואח'

1.ביום 13/12/12 הגיש התובע את התביעה הנוכחית. התביעה נפתחה תחילה כהמרצת פתיחה נגד רשות מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות"), עיריית טבריה (להלן: "העירייה"), הוועדה המקומית לתכנון ובנייה טבריה (להלן: "הוועדה המקומית") והנתבע מס' 4 צורף כמשיב פורמלי.

2.בדיון שהתקיים בהמרצת הפתיחה ביום 14/03/13, נמחקו העירייה והוועדה המקומית ללא צו להוצאות.

3.בישיבה מיום 17/11/13 לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים, הוריתי להעביר את המרצת הפתיחה לפסים של תביעה רגילה. באשר להוצאות קבעתי כי העניין יוכרע בתום הדיון.

4.בישיבה ביום 21/01/14 ולאחר שהוצגה בפניי מפה מאושרת על ידי פקיד ההסדר, הוריתי על מחיקת הנתבע מס' 4 ללא צו להוצאות, תוך קביעה כי הנתבע מס' 4 לא העלה בדיונים הקודמים את הטענה כי הליכי ההסדר שבחלקות נשוא התביעה הסתיימו והגבולות של כל החלקות הינם סופיים ולא ניתן לנגוס מהם מאומה.

5.בישיבה ביום 24/06/14 ולאור בקשת התובע, הורתי על הגשת תביעה מתוקנת לה יצורפו צדדים נוספים כנתבעים.

6.בחלוף כשמונה חודשים, הגיש התובע תביעה חדשה לה צירף צדדים חדשים כולל הנתבע מס' 4.

7.לאחר שהוגשו כתבי הגנה ארוכים, התקיימו בתיק מספר רב של ישיבות קדמי משפט (כ- 14 ישיבות), אשר במהלכן עשה בית המשפט מאמצים אדירים להביא את הצדדים לידי הסדר, אולם הדבר לא עלה בידו, לכן ובלית ברירה הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מפורטים עם נספחים רבים, והתיק נקבע להוכחות ליום 23/02/16.

8.ביום 22/02/16 הגישו התובע, הרשות, העירייה והוועדה המקומית הודעה על הסכם פשרה, על פיו הרשות הקצתה לתובע את המגרשים 203 ח- 206 לפי תוכנית תב"ע ג'/4449, אשר אושרה לתוקף בשנת 1984 (להלן: "התוכנית"), הכל לאחר שתיערך ותירשם תצ"ר לשם רישום הזכויות לפי תב"ע. בהסכם פשרה זה הוסכם על עוד עניינים שאינם רלוונטיים לפסק דין זה. באותו יום אישרתי את הסכם הפשרה ונתתי לו תוקף של פסק דין ביחסים בין התובע לבין הרשות, העירייה והוועדה המקומית.

9.מאחר והתובע והנתבעים 4 – 6 לא הגיעו לידי הסכמה ביניהם אודות סיום המחלוקת ביניהם, הפכתי את ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ליום 23/02/16 לישיבת קדם משפט. בישיבה זו התייצבו התובע והנתבעים 4 – 6, בה הצעתי לצדדים כי לאור המחלוקת בניהם, יטען התובע כי יש להורות על מחיקת התביעה כנגד הנתבעים 4 – 6 ללא צו להוצאות, והנתבעים 4 – 6 יטענו כי יש לדחות את התביעה ולחייב את התובע בהוצאות. הצדדים קיבלו את הצעת ביהמ"ש וטענו בפניי בעל פה באריכות, כאשר מצד אחד טען התובע כי היה מוצדק להגיש את התביעה כנגד הנתבעים 4 – 6, ופירט את עילות התביעה אשר לדידו ניתן לייחס כנגד כל אחד מהנתבעים 4 – 6. בעניינו של הנתבע מס' 4 טען, כי הנתבע מס' 4 על פי מפת מדידה שערך מודד מטעמו, ספח לעצמו חלק גדול משביל הולכי הרגל לפי התוכנית, ועוד טענות אשר איבדו את משמעותן בעקבות הסדר הפשרה עם הנתבעות 1 – 3.