א"ו נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ

התובעת, ילידת 1945, הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בגין נזק גוף שנגרם לה בתאונת דרכים ביום 28.3.2012, ע"פ חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה 1975.

פרופ' שי שבת, מומחה בתחום האורתופדי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי קיים תיעוד רב בעברה על כאבים בעמוד השדרה עקב שינויים ניווניים, עם זאת קיימת התדרדרות נוירולוגית עקב התאונה. מגבלות עמוד שדרה מותני אינן שייכות לתאונה. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בשיעור של 10% (מתוך 20%) בגין מגבלה בתנועות הצוואר, בהתאם לפריט 37 (5) (ב) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956, ונכות נוספת בתחום הנוירולוגי, עקב חסר נוירולוגי בגפה שמאל עליונה, בשיעור של 10% לפי פריט 31 (1) (א) (1) לתוספת הנ"ל, ובס"ה 19% אחוזי נכות כתוצאה מהתאונה. המומחה הוסיף והדגיש כי התובעת נזקקת לעזרה של שעתיים ביום, אולם ניתן לקבל עזרה זו במוסד לביטוח לאומי.

פרופ' משה לזר, מומחה בתחום העיניים, בדק את התובעת ומצא כי לא נגרם לה כל נזק בתחום זה כתוצאה מהתאונה.

דר' דניאל גרופר, מומחה בתחום הפסיכיאטרי, בדק את התובעת וקבע ממצאים באשר לנזק שנגרם לה. מחוות הדעת עולה כי התובעת מוכרת בעברה למערכת בריאות הנפש, ואף עברה שני אשפוזים קצרים. עם זאת, מאז התאונה חלה החרפה במצבה הנפשי, ע"י התגברות של חרדות, הפרעות שינה, רגישות לאור ומחשבות על התאונה. בסיכומו של דבר, מדובר בנכות צמיתה בגין התאונה בשיעור של 5% (מתוך 20% נכות נפשית כוללת), בהתאם לפריט 34 (ב) (1-2) לתוספת לתקנות המוסד לביטוח לאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז 1956.

עיינתי בכתבי הטענות, בחוות הדעת ובתחשיבי הנזק שהגישו הצדדים, והבאתי בחשבון, בין מכלול השיקולים, גם את השיקולים הבאים: מדובר בנכות שאיננה זניחה בשיעור כולל של 23% לערך בכמה תחומים ; עם זאת, מדובר בתובעת שהיתה בעת התאונה בת 67 והיום היא בת 71, כאשר ללא קשר לתאונה סבלה משורה של מגבלות: סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלת לב איסכמית, דכאון, נכות אורתופדית קודמת ונכות נפשית קודמת ; התובעת טענה, כי מדובר בחבלה חמורה שהפכה אותה למוגבלת ונזקקת לסיוע יומיומי בעבודות הבית ; התובעת נסמכה על קביעת המומחה בדבר הזקקות לסיוע יומי של שעתיים ביום לפחות ; הנתבעת חלקה על קביעות המומחים, ובקשה להדגיש כי התובעת היתה מוגבלת בתחומים רבים ללא קשר לתאונה, אשר הוסיפה לתובעת מגבלות באופן מינורי בלבד ; הנתבעת טענה כי קופת החולים נושאת בכל ההוצאות הרפואיות, והקבלות שצורפו מעידות על הוצאות מינוריות של פחות מ 3,000 ₪ ; הנתבעת בקשה לנכות מכל פיצוי את הוצאות המומחה בתחום העיניים שקבע העדר נכות.

נוכח מכלול השיקולים, הצעת בית המשפט לסיום התיק בפשרה היא כדלקמן:

• בגין נזק שאיננו נזק ממון – 36,300 ₪.

• בגין עזרה לעבר ולעתיד – 48,000 ₪.

• בגין הוצאות וניידות לעבר ולעתיד – 10,700 ₪.