ת"א 24958-09-10 המוסד לביטוח לאומי נ' אי.איי.ג'י חברה לביטוח בע"מ ואח'

בפתח הדברים, אבקש להתנצל בפני הצדדים בגין העיכוב במתן הכרעה זו, שנבע מתקלה בגינה נעלם התיק מעיניי.

תביעה זו הוגשה תחילה ע"י התובע כתביעת שיבוב המבוססת על הוראות החוק. התביעה, שעילתה תאונה מיום 22.9.03, הוגשה ימים ספורים טרם מועד התיישנות התביעה. כשנה מאוחר יותר התרתי תיקון התביעה והוספת עילת תביעה מכוח ההסכם, בכפוף לזכות הנתבעים לשוב ולטעון טענת התיישנות.

בשלב קדם המשפט הצעתי לצדדים מתווה לסיום התיק בפשרה. בחלוף מספר חודשים נתקבלה הסכמת התובע למתווה המוצע. הנתבעים התמהמהו עד מאד ולא הודיעו עמדתם במשך קרוב לשנה.

בדיון שהתקיים ביום 3.1.13, לאחר שהתקבלה תשובה חיובית מצד הנתבעים, הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכם פשרה בהתאם להמלצת בית המשפט, ולפיו הנתבעת 1 תשלם לתובע סכום של 965,000 ₪ תוך 30 יום לאחר מכן, ומעבר לכך ישולם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור שייקבע ע"י בית המשפט לאחר שהצדדים יסכמו טענותיהם בכתב לעניין זה.

הסכמה זו אמורה היתה לקבל תוקף של פסק דין, אך ניתן לה תוקף של החלטה על מנת להסיר ספקות ביחס לכך שתהא נתונה לצדדים זכות להגשת ערעור בנוגע להכרעה לעניין שכר הטרחה.

התובע אכן הגיש סיכומים בשאלת שכר הטרחה. בד בבד עם הגשת סיכומי הנתבעים בשאלת שכה"ט העבירו הנתבעים לתובע הצעת פשרה גם בנוגע לשכה"ט וביקשו לעכב מתן הכרעה.

ביום 19.2.13 הגיש ב"כ התובע מסמך שכותרתו "הודעה מטעם התובע" בו ציין ב"כ התובע כי לאחר שפנה לתובע לקבלת אישורו בנוגע להצעת הפשרה בעניין שכה"ט, התבקש ע"י התובע להודיע לבית המשפט על חזרת התובע מהסכם הפשרה.

ביום 20.2.13 ניתנה החלטה בה נאמר כי לאחר שהסכם הפשרה קיבל תוקף של החלטה שיפוטית, לא ניתן להודיע על חזרה מהסכמה ולכן ההודעה, ככזו, לא יכולה להתקבל. הפניתי את הצדדים למצות את המו"מ ביניהם, ועיכבתי מתן החלטה בסוגיית שכה"ט עד למיצוי המו"מ ונקיטת הליך ע"י התובע לביטול ההחלטה.

המגעים בין הצדדים לא צלחו, וביום 15.9.13 הוגשה ע"י התובע בקשה לביטול החלטה. הנתבעים הגישו תגובה בה התנגדו נחרצות לביטול ההחלטה.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה ובחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה לפיה דין הבקשה לביטול ההחלטה להידחות, מהנימוקים המפורטים בתגובה.