ת"א 24956-10-10 קינדזור נ' מאיוסט

1.בפניי תביעה כספית שמקורה במיזם עסקי שנרקם בין הצדדים ולא צלח, כפי שיפורט להלן.

2.בשנת 2009 הסכימו התובע, הנתבע ואדם נוסף על הקמת עסק למכירת דברי מאפה ודברים נוספים (להלן "העסק"). לשם הקמת העסק וניהולו, חתמו הצדדים ביום 1.2.2009 על הסכם שהוכתר כ"הסכם שותפים", שבו סיכמו על הקמת חברה בשם "מפגש הצריף בע"מ" (להלן "החברה") שבאמצעותה ינוהל העסק, על הרכב הון המניות של החברה, דירקטוריון החברה, אופן ניהול החברה, השקעות בחברה, חלוקת דיווידנדים ועוד (ההסכם צורף כנספח א' לתצהיר התובע ת/1). עוד הוסכם כי כל אחד מבעלי המניות, ילווה לחברה, כהלוואת בעלים, סך של 210,000 ₪, וכי הניהול של החברה יופקד בידי הנתבע, ואילו התפעול השוטף של המאפיה יופקד בידי התובע והשותף הנוסף. עוד הוסכם כי כל אחד מבעלי המניות יהיה זכאי למשכורת חודשית בגין פעילותו הנ"ל בחברה בסך של 7,000 ₪ ברוטו.

3.באותו היום חתמו הצדדים על חוזה נוסף שהוא חוזה שכירות, שלפיו שכרה החברה שבהקמה מאת הנתבע, נכס שבבעלותו לצורך ניהול העסק (נספח ה' לתצהיר התובע) (הערה: הצדדים התייחסו לחוזה זה כחוזה שנחתם בין הנתבע לחברה, למרות שעל החוזה מתנוסס שם חב' "מפגש הסמבוסק בע"מ").

4.ביום 1.5.2009 החלה החברה את פעילותה בעסק, כאשר הנתבע החזיק ב-34 מניות רגילות, והתובע והשותף הנוסף החזיקו ב-33 מניות רגילות כל אחד. בנוסף החזיק הנתבע ב-51 מניות הנהלה, לעומת 24.5 מניות לכל אחד מהתובע והשותף הנוסף.

5.החברה המשיכה את פעילותה עד לחודש 8/10, היינו במשך כשנה ושלושה חודשים, עד לסגירת העסק.

בעקבות כך, הגיש התובע את התביעה דנן שבה עתר לחייב את הנתבע בתשלום פיצוי בסך של 500,000 ₪, תוך שהוא מעלה שלל טענות נגדו. בין יתר הטענות, טען התובע כי הנתבע הוליך אותו שולל והציג בפניו מצגי שווא באשר לרווחיות העסק והשתמש בכספים שהושקעו בחברה לקידום ענייניו האישיים לרבות שיפוץ הנכס שבבעלותו. עוד טען כי הנתבע פעל במתכוון להכשלת העסק תוך מעילה בכספי החברה במטרה לגרוף רווחים לכיסו. עוד טען כי הנתבע לא העביר לחברה את חלקו המלא בהלוואת הבעלים אלא רק סכום של 30,000 ₪, מנע ממנו מידע חיוני באשר למצבה הכספי של החברה, מנע ממנו שכר עבודה, הקים עסק מתחרה בתוך חלק מהמושכר שבו פעל העסק, פתח את העסק בשעות המנוגדות להסכם הזכיינות דבר שגרם לביטול הסכם הזכיינות, החליט החלטות על דעת עצמו ללא שיתוף עימו ו/או עם השותף השלישי, הוציא כספים ללא הרשאה, ביצע רכישות לעסק ללא כל התייעצות עם השותפים, מנע חלוקת דיווידנדים והחזרת הלוואת הבעלים שהוא הלווה לחברה בסך של 210,000 ₪, ניהל את החברה שלא לטובתה ותוך נטילת סיכונים בלתי סבירים, לא קיים אחר התחייבויותיו על פי חוזה השכירות כלפי החברה על ידי אספקת מבנה שאינו מותאם לניהול העסק ועם חריגות בניה, ועוד.

בכך, וכפי שטען התובע בכתב התביעה, קמה לו עילת תביעה כנגד הנתבע הן מכח דיני החוזים, הן מכח דיני הנזיקין, הן מכח דיני החברות והן מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

על כן הוא עתר לחייב את הנתבע לפצותו בגין אובדן השקעתו בחברה (הלוואת הבעלים) בסך של 210,000 ₪, ובגין אובדן רווחים בסך של 30,000 ₪ לחודש במכפלת תקופת השכירות החוזית לרבות תקופת האופציה, ובגין אי קבלת שכר עבודה בסכום שלא יפחת מ-50,000 ₪. לצרכי אגרה, העמיד התובע את תביעתו על סך של 500,000 ₪.

6.הנתבע הכחיש מכל וכל את טענות התובע וטען כי התביעה אינה אלא ביטוי של אכזבה ממיזם עסקי שכשכל, והיא נובעת, לכל היותר, מטעות בכדאיות העסקה.