ת"א 24897-02-15 גן אירועים נווה אלמוג בע"מ נ' שיתופית חקלאית בע"מ

בפני בקשה לצו מניעה, שהוגשה עוד קודם להגשת תביעה, ובה מבקשת המבקשת להוציא צו המונע מהמשיבה לסיים את ההסכם שבין הצדדים ולהעביר את ניהול והפעלת המטבח ושירותי המזון של כפר הנופש אלמוגן לכל קבלן אחר או לפרסם מכרז ולהזמין הצעות מצדדי ג' להפעלת המטבח. וכן צו האוסר לפגוע בזכות העכבון שקיים למבקשת, לטענתה, על המטבח וצו שאוסר להפריע לחזקת המבקשת במבני המטבח וחדר האוכל.

בין המשיבה לבין חברה בהקמה באמצעות גב' כנרת יצחק נחתם הסכם ולפיו החברה בהקמה תספק ארוחות לכפר הנופש של אלמוגן, ואלמוגן נותנת לחברה בהקמה (להלן: "החברה" או "המבקשת") רשות לעשות לצורך כך שימוש במטבח ובחדר האוכל.

ההסכם נחתם ל- 5 שנים שמתחילות ביום 1.5.13 עם אופציה ל- 5 שנים נוספות.

ביום 18.1.15 הודיעה המשיבה לגב' כנרת יצחק כי החלטה לבטל את ההסכם בין הצדדים תוך 60 יום בהתאם להוראות סעיף 4.3 להסכם המאפשר לכל צד להביא את ההסכם לקיצו בהודעה של 60 יום מראש.

בנוסף המשיבה פרטה במכתב מספר הפרות של ההסכם וחוסר שביעות רצון מההתנהלות של גב' כנרת יצחק והחברה, שבגינם מבוקש להביא את ההסכם לסיומו.

המבקשת באמצעות מנהלה זוהר השיבה למכתב זה וטענה כי ההפרות הנטענות אינן נכונות והיא מבקשת להמשיך את ההסכם עד למועד סיומו.

ביום 11.2.15 הגישה המבקשת את הבקשה נשוא החלטה זו כשהיא מבקשת לקבל צו במעמד צד אחד. לא סברתי שיש מקום לעשות כן בין היתר משום שגם לפי מכתבה של המשיבה, הפסקת ההתקשרות תתחיל ביום 15.3.15. וקבעתי דיון במעמד הצדדים.

במועד הדיון לא התייצב המצהיר מטעם המבקשת ונטען שהוא בבית חולים (לא הומצא אישור על כך) והצדדים טענו את טענותיהם שפורטו בכתבי הטענות מטעמם ובפרוטוקול הדיון.

המבקשת טוענת כי ההפרות שנטענו במכתב של המשיבה לאו הפרות הן. לטענתה, לא נאסר על גב' כנרת יצחק לבצע העברת מניות בחברה שהיתה בהקמה בעת חתימת ההסכם. היא עשתה העברת מניות ללא תמורה לבעלה ולאחר מכן זה העביר מחצית המניות לעבדאללה אבו אל הווה, כאשר כנרת נותרה לעבוד ולהיות אחראית אצל המבקשת עד היום. המבקשת טענה שהיא קיימה את התחייבויותיה בחוזה ואף קיבלה משובים טובים מאורחי המקום. המבקשת טענה כי רק בסוף דצמבר 2014 -תחילת ינואר 2015 התחילה המשיבה להעלות טענות שלא היה להם כל מקום והמשיבה עצמה לא ראתה בטענות אילו הפרות עד אותו מועד. המבקשת טוענת כי התנהלות המשיבה נובעת רק מכך שלא רצתה לעבוד עם אבו אל הווה ממניעים גזעניים. המבקשת טוענת איפוא שמדובר בביטול הסכם שנעשה באופן שרירותי ללא נימוקים המצדיקים לעשות כן, תוך פגיעה בזכות העכבון שיש לה ולכן יש ליתן את הצו.