ת"א 24839-03-15 מפעלי-ים בעמ נ' רדין

1.בפני בקשת הנתבע לבטל החלטתי מתאריך 20.8.2015, בה דחיתי בקשתו לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, וחייבתי הנתבע לשלם לתובעת הוצאות הבקשה בסך 11,800 ₪.

2.בבקשה טוענת באת כוח הנתבע, כי החלטתי ניתנה קודם שהנתבע מיצה זכותו להגיש תשובתו לתגובת הנתבעת, ועל כן, לפי הדין, דין ההחלטה שניתנה קודם הגשת התשובה, להתבטל. באת כוח הנתבע מוסיפה, כי לאחר שההחלטה תבוטל, בכוונת הנתבע להגיש תשובתו לתגובה, ולאור המסמכים שהתובעת צרפה לתגובתה לבקשה, בכוונת הנתבע לחזור בו מן הבקשה. באת כוח הנתבע מסבירה, כי עד שלא הוגשה תגובת התובעת לבקשת הנתבע, לא ניתן היה לעמוד על איתנותה הפיננסית, ועל כן אין לומר, שהבקשה הייתה מיותרת או סתמית.

באת כוח הנתבע טוענת, שאם ההחלטה לא הייתה ניתנת לפני שהנתבע היה מודיע על חזרתו מבקשתו, כי אז אפשר שבית המשפט היה פוטר אותו מתשלום הוצאות הבקשה, ובוודאי שלא היה מחייב אותו "בשיעור אסטרונומי של 11,800 ₪".

אציין, כי תשובת התובעת לבקשת הנתבע הוגשה בתאריך 12.8.2015. לטענת באת כוח הנתבע, הנתבע היה זכאי להגיש את תגובתו לתשובת התובעת עד לתאריך 17.9.2015.

3.לאחר שקראתי הבקשה, הנני מחליט שלא להמתין לתגובת הנתבעת, והחלטתי תינתן עתה.

אכן, שגיתי בכך שנתתי ההחלטה קודם שחלף המועד להגשת תשובת הנתבע לתגובת התובעת. בנסיבות שכאלה, אם בפי הנתבע טענה מהותית, העשויה לשנות את תוצאת ההחלטה, לא הייתי מהסס, והייתי שוקל את ההחלטה מחדש.

ואולם, מהבקשה עצמה עולה, שהנתבע מסכים עם כך, שההחלטה שניתנה, גם בהעדר תשובתו לתגובה, היא החלטה נכונה, דהיינו, שאין מקום לחייב את הנתבעת בהפקדת ערובה. בנסיבות שכאלה, ומשניתנה ההחלטה, אין לדעתי מקום לשנותה, אפילו נפגעה, שלא במתכוון, זכותו הדיונית של הנתבע.