ת"א 24773-12-14 קוקרמן ושות' בית השקעות בע"מ נ' מרצקי

לפני בקשה לביטול פסק דין שניתן לאחר שהתובעת לא הגישה תצהירים במועד.

כפי שיפורט להלן, התובענה הוגשה בשנת 2014 וטרם הוגשו תצהירי עדות ראשית, כאשר מי שגרם לכך היא התובעת עצמה.

ביום 22.7.16 ניתנה על ידי החלטה מפורטת בעניין פרטים נוספים, לאחר שעניין ההליכים המקדמיים נדון גם בדיון בעל פה לפניי. בסוף ההחלטה קבעתי מפורשות כי ההליכים המקדמיים הסתיימו והוריתי לתובעת להגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 60 ימים מאותו מועד (בהתחשב בפגרה היה על התובעת להגיש תצהירים לקראת סוף אוקטובר).

ביום 25.10.16, הגישה התובעת הן בקשה נוספת לעניין ההליכים המקדמיים, הן בקשה להארכת מועד להגשת תצהירים מטעמה עד להחלטה באותה בקשה. בהחלטתי מאותו מועד דחיתי את הבקשה. קבעתי כי בהחלטתי מיום 22.7.16 הוריתי כי ההליכים הסתיימו, וקבעתי כי תצהירי העדות הראשית יודגשו במועד.

התובעת לא הגישה את התצהירים, ותחת זאת הגישה בקשת רשות לערער על החלטתי מיום 25.10.16 (רע"א 8765/16). התובעת לא פנתה בבקשה להארכת מועד להגשת תצהירים עד להחלטה בבר"ע.

ביום 23.11.16 דחה כב' השופט נ' סולברג את בקשת רשות הערעור. גם בשלב זה לא הגישה התובעת את תצהיריה.

ביום 30.1.17, כחודשיים לאחר החלטתו של כב' השופט נ' סולברג, וכאילו דבר מדברים אלו לא קרה, הגישה התובעת שוב בקשה לעניין ההליכים המקדמיים וכן בקשה לדחיית מועד להגשת תצהירים. בהחלטתי מיום 13.2.17 קבעתי כך:

"לאור החלטת כב' השופט נ' סולברג ההליכים המקדמיים הסתיימו, כפי שקבעתי בהחלטתי שאושרה. על כן על הצדדים להגיש תצהירים.

לא תגיש התובעת תצהירים בתוך 30 ימים מהיום תמחק התובענה מבלי שיתקיים בה דיון נוסף"

היינו, בפועל, על אף שהבקשה לפתוח מחדש הליכים מקדמיים הוגשה ללא כל בסיס, למעשה נעתרתי לבקשה לדחיית מועד ולתובעת ניתנה ארכה של 30 ימים נוספים להגשת תצהיריה.