ת"א 24773-12-14 קוקרמן ושות' בית השקעות בע"מ נ' מרצקי ואח'

לפני בקשת המבקשים (להלן: "הנתבעים") לחיוב המשיבה (להלן: "התובעת") בערובה להוצאותיהם על פי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: "החוק").

עסקינן בתביעה כספית לתשלום סך של 2,592,409 ₪. על פי הנטען בכתב התביעה הנתבעים הפרו את התחייבותם למסור לה 5% מהון המניות של הנתבעת 3 כשכר טרחה בגין יעוץ ופעילות בהקשר למיזוג שביצעו הנתבעים.

הנתבעים עותרים לחייב את התובעת בהפקדת ערובה בסך של 250,000 ₪ (10% מסכום התביעה) להוצאותיהם, שכן לטענתם מדובר בתביעה שסיכויי ההצלחה שלה קלושים. עוד נטען כי בשל העובדה כי התובעת היא חברה בע"מ ישנה חזקה לפיה ראוי לחייבה בערובה להוצאות.

דיון

על התובעת חלה הוראת סעיף 353א' לחוק המטיל על תובעת שהיא חברה את נטל ההוכחה להראות כי ביכולתה לשלם את הוצאות המשפט, סעיף 353א' קובע כך:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

סעיף 353א' מקנה לבית המשפט שיקול דעת נרחב לחייב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים, אלא אם כן החברה-התובעת הוכיחה שביכולתה הכלכלית לשאת את הוצאות הנתבע, או שנסיבות העניין אינן מצדיקות את חיובה בערובה. מבחינה ראייתית, נטל השכנוע מוטל על החברה-התובעת להראות שמתקיימות נסיבות מעין אלה. ככל שהחברה-התובעת תחויב בערובה, יש לקבוע את סכום הערובה תוך שמירה על עיקרון המידתיות ואיזון ראוי בין כלל השיקולים הרלוונטיים [רע"א 10376/07 ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים (2009), להלן: "פסק דין הנדסה ממוחשבת"; רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר (2008) ; בש"א (מחוזי באר שבע) 6391/08, ת"א 5338/08 הידקו תעשיות בע"מ נ' Concordanto reventivo (2009), בש"א (מחוזי י-ם) 7007/09 חברת האחים שגראוי (1989) בע"מ נ' חסן חטב חברה לבניין ולפיתוח בע"מ (2009); ת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 2691/04 עירית תל אביב יפו נ' פוסטר מדיה (ישראל) בע"מ (2010)].

על דרך הפעלת שיקול הדעת על ידי בית המשפט עמד כב' השופט מלצר בפסק דין הנדסה ממוחשבת:

"על בית המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף. זהו שלב הבדיקה הראשון. ואולם בכך, לא נעצרת הבדיקה. משקבע בית המשפט כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו - זהו שלב הבדיקה השני. בהקשר זה יש להביא את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים, ואת ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, מבטא את הכלל והפטור הוא החריג... בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות, ובדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד. משנסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע, מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים".

בהתאם לפסק הדין בעניין הנדסה ממוחשבת הנטל להראות את הנסיבות בגינן לא מוצדק לחייב את החברה התובעת בערובה להבטחת הוצאות הצד השני רובץ על התובעת. עוד נקבע כי במסגרת בקשה זו אין זה ראוי להיכנס בהרחבה לניתוח סוגיית סיכויי ההליך, וניתן להיזקק לסוגיה זו רק כאשר המדובר בסיכויים גבוהים מאור או קלושים מאוד. בנסיבות המקרה הנדון לא מצאתי להעריך בשלב זה את סיכויי התביעה או ההגנה ואלו יידונו במסגרת שמיעת הראיות בתיק. על כן אדרש להלן לשאלת מצבה הכלכלי של התובעת.