ת"א 24765-09-13 התעשיה הצבאית לישראל בע"מ ואח' נ' דינמיק שרותי ספנות (דשס) בע"מ ואח'

1.הצד השלישי מס' 1 (להלן "GD") הגישה בקשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, להורות לנתבעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאותיה.

2.התובעת, התעשיה הצבאית לישראל בע"מ, הגישה כנגד הנתבעת תביעה כספית על סך של 719,629 ₪, בגין שירותים שספקה לה. הנתבעת מצידה, שהינה חברה בערבון מוגבל, הגישה הודעה לצד שלישי כנגד GD (וצדדים נוספים עמם התקשרה ישירות), במסגרתה עתרה לחייבה לשפותה בגין כל סכום בו תחוייב לשלם לתובעת. לטענתה, GD התקשרה עם התובעת בהסכם וכל השירותים הנזכרים בכתב התביעה סופקו למעשה ל - GD. הנתבעת טענה, כי על GD לשפותה, מכח דיני השליחות ו\או דיני הנזיקין ו\או דיני עשיית עושר ולא במשפט.

3.הנתבעת טענה כי בקשתה, הנסמכת על הוראות סעיף 353א לחוק החברות, הינה להבטיח את תשלום הוצאותיה וכי צורך זה מקבל משנה תוקף, נוכח חולשת טענותיה של הנתבעת כלפי התובעת, אשר העלתה גבב תירוצים כדי להסוות את חוסר יכולתה או רצונה לשלם לתובעת את שהיא חייבת לה מכח התחייבות חוזית ברורה.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבעת, GD השיבה לתגובה ולאחר מכן, הגישה הנתבעת בקשה להוסיף על תגובתה (תוך פירוט טענות נוספות, עוד טרם קבלה היתר לכך). GD מצידה, הגיבה גם לבקשה זו ובקשה למחוק אותה. חרף העובדה שהתגובה הנוספת מטעם הנתבעת הוגשה בניגוד לתקנות, משבחרה GD להגיב עליה לגופו של עניין, אין בדעתי לסטות מן העיקר וההכרעה בבקשה להורות על הפקדת ערובה תקח בחשבון את כל התגובות והתשובות. מנגד, כפי שהבהרתי בהחלטה נוספת שניתנה על ידי ביום 3.9.2014, להבא לא אתיר התנהלות מעין זו של הגשת תשובות לתשובות וחוזר חלילה. בנוסף, בדעתי לקחת בחשבון התנהלות זו של הצדדים, בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.

4.סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

5.סעיף 353א קובע חזקה לפיה, חברה בערבון מוגבל מחוייבת להפקיד, לפי בקשת הצד שכנגד, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להמנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבע (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נגד מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.2008). אבהיר כי דין הודעה לצד שלישי בעניין זה, כדין תביעה לכל דבר ועניין.

בית המשפט העליון קבע כי קיימות שתי חלופות שבהתקיימן, לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה. האחת - אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.

חלופה זו אינה מתקיימת בעניינו. כאמור, הנטל להוכיח כי יש באפשרותה לשאת בהוצאות המשפט, במדה וההודעה לצד שלישי תדחה, מוטל על הנתבעת, כמי שבידיה המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי. עיון בתצהיר שצורף לתגובת הנתבעת מעלה, כי למעט הצהרות כלליות, לפיהן הנתבעת הינה חברה מבוססת, ותיקה וברת פרעון, לא צרפה התובעת ראיה ממשית שתבסס טענתה בדבר איתנותה הכלכלית ויכולתה לשלם את הוצאות המשפט, ככל שההודעה לצדדים שלישיים תדחה. על פי אישור רואה החשבון של הנתבעת מיום 17.7.2014, למיטב הערכתו ובהתאם להצהרת החברה, במדה ויפסקו הוצאות משפטיות לחובת החברה בשני תיקים בהם הגישה הודעות לצדדים שלישיים כנגד GD, בסך של 50,000 ₪ בכל תיק, תוכל הנתבעת לעמוד בתשלום זה ללא קושי. מדובר במסמך לקוני, כללי וסתמי, שלא צורפו אליו מסמכים כלשהם שיש בהם כדי לבסס את האמור בו, לרבות דווחים לרשויות המס, דו"חות כספיים או מסמכי חשבונות הבנק של החברה. אישור רואה החשבון אינו מספק תשתית ראייתית מינימלית ממנה ניתן יהיה להסיק כי הנתבעת אכן תוכל לשלם את הוצאות המשפט, ככל שיוטלו עליה בסיום ההליך ואין בו כדי להועיל לה. הנתבעת לא עמדה, אפוא, בנטל להוכיח כי תוכל לשלם את הוצאות המשפט.