ת"א 2474-04-13 אביטבול נ' שירביט חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשת התובע להתיר הבאת ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) באשר לפגיעתה בתאונת דרכים מיום 15.7.2011.

סעיף 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

ההלכה הפסוקה קובעת כי סעיף 6ב לחוק הפיצויים נועד בעיקרו של דבר לפטור את בית המשפט מהליך מתמשך, מסובך ומורכב בקביעת דרגת הנכות של הנפגע (בר"ע 309/86 אררט חברה לביטול בע"מ נ. אזולאי, פד"י מ(4) 690, 701). לתכלית הדיונית מצטרפת גם הנמקה נוספת של צדק מהותי. החלת אותה דרגת נכות, אשר נקבעה על-ידי המל"ל בתביעה שהוכרה על ידו כתאונת עבודה, גם בתביעה שמתבררת בבתי המשפט, עשויה לתרום לאחידות ראייתית ועובדתית (רע"א 4484/06 רינה מור נ. אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ, (לא פורסם, ניתן ביום 19.9.06). עם זאת, סייפת סעיף 6ב, מאפשרת לבעל דין לבקש מבית המשפט להתיר לו הבאת ראיות לסתירת קביעת המל"ל, כפי שמבקש התובע במקרה דנא.

לבית המשפט נתונה הסמכות להתיר הבאת ראיות כאשר בהחלטת ועדת המל"ל נופל פגם מהותי, דוגמת תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים (בר"ע 634/85 אבו עליון עודה נ. "רותם" חברה לביטוח בע"מ פד"י לט (4) 505). החלטה מעין זו תבוא בנסיבות יוצאות דופן וחריגות (בר"ע 721/85 סלע נ' פתייה, פד"י לט(4) 839; רע"א 2808/04 מדינת ישראל נ' מזרחי, תקדין-עליון 2005 (2) 2968), דוגמת התגלותן של עובדות חדשות שלא עמדו בפני הוועדות הרפואיות של המל"ל (רע"א 4045/01 אדרי נגד איתן, דינים עליון סב 768). כך גם מקום בו חל שינוי משמעותי במצב הנפגע מאז נקבעה נכותו על ידי המל"ל ועד לדיון בבית משפט, מקום בו נמצא כי בהחלטת המל"ל קיים חסר משמעותי, כגון העדר התייחסות לשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לבין המצב הנוכחי של הנפגע.

בענייננו, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בהתחשב בחומר שהונח בפניי ובהלכות דלעיל מצאתי כי יש להיעתר לבקשה.

ועדה רפואית לעררים במל"ל קבעה ביום 25.2.2013 כי נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 5% לפי סעיף 37-5 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956 בגין הגבלת תנועה בעמוד שדרה צווארי.

מעיון בחומר שצורף לבקשה, עולה כי לכאורה יש ראשית ראיה לטענת התובע כי חלה החמרה במצבו הרפואי, לרבות בקע דיסק בעמוד השדרה הצווארי וביצוע ניתוח בעמוד השדרה הצווארי. התיעוד הרפואי שצורף לבקשה להבאת ראיות לסתור הינו מאוחר להחלטת ועדת המל"ל בקביעת שיעור נכותו של התובע.

מטבע הדברים, המידע על הניתוח ותוצאותיו לא עמד בפני הוועדה בעת שניתנה קביעתה בעניינה של התובע. לפיכך, התפתחויות עובדתיות אלה, מלמדים על פוטנציאל אמיתי וממשי לכך שחל שינוי משמעותי במצבו של התובע ובנסיבות אלה, יש מקום להתיר לה להביא ראיות לסתור ואין מקום להפנותה להגשת תביעת החמרה למל"ל (רע"א 4396/13מירל אשכנזי נ' הפול חברה לביטוח בע"מ, לא פורסם, ניתן ביום 22.12.2013).

בית המשפט העליון סירב לקבל את הטענה כי במקרה של החמרה במצבו של הנפגע עליו לפנות אל המל"ל על מנת שתקבע נכותו מחדש. נקבע, כי הצדק מחייב שעניין קיומה של נכות זו יתלבן והנפגע לא יקופח על ידי התעלמות מקיומה וכי הדרך לכך היא במתן היתר להבאת ראיות לסתור (רע"א 5474/97 גיל נ. מאגר חברות הביטוח בישראל (טרם פורסם). אף משיקולים של תועלת ויעילות בדיון תינתן העדפה להבאת ראיות לסתור על פני המתנה לשינוי הקביעה על פי דין במל"ל ועיכוב שלא לצורך של ההליכים בבית המשפט (א' ריבלין, תאונת הדרכים – תחולת החוק, סידרי דין וחישוב הפיצויים 780- 781 (מהדורה רביעית, תשע"ב)).