ת"א 24708-11-11 כפר השעשועים רשת חנויות צעצועים בע"מ ואח' נ' קסם היבוא בע"מ ואח'

1. מונחת בפניי בקשה אשר הוכתרה בכותרת: "בקשה בהולה לעיון חוזר בצו עיקול זמני ולביטול הצו עקב שינוי נסיבות ועובדות חדשות". הצו אותו מבקשות המבקשות לבטל הינו צו עיקול זמני שניתן על ידי כב' השופט ברנר בהחלטתו מיום 26/7/12 (להלן: "הצו"). במסגרת צו זה הטיל כב' השופט ברנר עיקול זמני בסך של 1,474,877 ₪ לגבי המבקשת מס' 2 ועיקול זמני על סך של 374,877 ₪ לגבי המבקשת מס' 1.

2.לאחר הגשת בקשה זו קבעה כב' הרשמת כהן כי חרף הגדרת הבקשה כבהולה היא אינה כזו ויש לדון בה כפי שנקבע בתקנות. עוד נקבע בהחלטה מיום 22/4/14 כי לאחר שיוגשו התשובה והתגובה לבקשה, ניתן יהיה לבחון את הבקשה לקיום דיון.

3.לאחר שהוגשו התגובות, זימנתי את הצדדים לדיון, וזה התקיים לפניי ביום 17/9/14. במהלך דיון זה, נחקר מר דקל בן לולו, נציגה של המבקשת מס' 1, אשר מסר תצהיר בתמיכה לבקשה (להלן: "בן לולו"), וכן נערכה חקירתו של מר רונן לוי (להלן: "לוי") מטעם המשיבות. יצוין כי תחילה בחרו המשיבות שלא להגיש תצהיר מטעמן, אולם לאחר שניתנה הערת המבקשות בעניין זה והחלטת בית המשפט מיום 10/9/14 אזי התרתי למשיבות לצרף את התצהיר הנדון.

4.עוד אציין בטרם אסקור את טענות הצדדים כי המבקשות ביקשו לזמן לדיון עדים אשר לשיטתן נתנו תצהירים בתמיכה לבקשה לעיון מחדש. תחילה התרתי את הבקשה, ראו החלטתי מיום 26/8/14, אולם לאחר שבאה מחאתן של המשיבות והסתבר כי אין מדובר בתצהירים התומכים את הבקשה לעיון מחדש, אלא מדובר בתצהירים שלטענת המבקשות, כפי שיפורט להלן, מקימות את הנסיבות החדשות לצורך עיון מחדש, ביטלתי את החלטתי בעניין זימון העדים וקבעתי כי במועד הדיון ייחקרו אך ורק העדים אשר מסרו תצהירים בתמיכה לבקשה ובתגובה לה, ראו החלטה מיום 14/9/14.

5.בבקשה אשר הונחה בפניי, המקפלת בחובה 33 עמודים ו-154 סעיפים, נטען בפרק ח' לבקשה (מסעיף 62 ואילך) כי התגלו ראיות ועובדות חדשות המחייבות את ביטול העיקול. הראיות והעובדות החדשות הן "הגשת תביעה שכנגד על כל נספחיה והראיות והטיעון המשפטי העולה ממנה"; תצהיר תשובה לשאלון של מר חיים אהרון אשר הוגש במסגרת התביעה שכנגד, כשאין מחלוקת שמר אהרון טרם נחקר על תצהיר זה; וכן תצהיר של אדם נוסף, מר ליאור חבר (להלן: "תצהירי אהרון וחבר"), כמו כן הוגש תצהירו של מר אנצ'ל (להלן: "אנצ'ל").

6.לטענת המבקשות יש בראיות חדשות אלו כדי להפריך את הטענה שהיה ויתור הדדי בין הצדדים (ראו סעיף ח' 1 לבקשה); יש כדי לאשש את הטענה שחוב המשיבות כלפי המבקשות עומד על סך של 5.6 מיליון ₪ (ראו סעיף ח' 2 לבקשה); יש לתמוך בטענותיהן לגבי תשלום הריטיינר המגיע למבקשות (ראו סעיף ח' 3 לבקשה). כן נטען כי קיימות ראיות אשר צורפו לתביעה שכנגד מהן עולה כי כלפי המבקשות קיים חוב בסך 119,970 ₪ בגין חשבוניות שהוצאו עבור שירותי ייבוא וחובות בהיקף של 245,216 ₪ בגין חיובי מכון התקנים. בעניין זה, טוענות המבקשות כי כב' השופט ברנר קבע בצו שנתן כי אין מקום לערוך קיזוז בגין חובות נטענים אלו, שכן לא הוצגו אסמכתאות מתאימות. המבקשות טוענות כי משהוצגו אסמכתאות אלה, יש מקום להפחית את הסכומים האמורים מסכום העיקול שאותו קבע כב' השופט ברנר. מסכמות המבקשות בבקשתן וטוענות כי לאור העובדות, אסמכתאות, ראיות, עדויות של ממש מטעם בעלי הדין של המשיבות ובעלי התפקיד הבכירים ביותר שכיהנו בזמנים הרלוונטיים (וזאת בניגוד לעד המשיבות אשר תמך את הבקשה המקורית למתן צו עיקול, שאינו בקי בעובדות, מר שוורץ), אזי מסקנתו של כב' השופט ברנר הייתה שונה וזה המקום לבצע עיון מחדש בהחלטה, לאור הראיות והנסיבות החדשות המפורטות בבקשה.

7.המשיבות מתנגדות לבקשה. בתמצית טוענות הן כי אין בנמצא כל נסיבות או עובדות חדשות שיש בהן כדי לשנות את הצו שניתן. לטענתן, התצהיר תשובה לשאלון של מר אהרון דווקא תומך בטענותיהן הן, ובכל מקרה מר אהרון טרם נחקר על תצהיר זה לכן לא ניתן לבסס על פיו ממצאים. המשיבות טוענות כי כב' השופט ברנר התייחס לכל הטענות המופיעות בבקשת המבקשים ואין כל בסיס לשנות את קביעותיו. עוד מזכירות המשיבות את ההלכה הקובעת שבקשה לעיון חוזר אינה תחליף להליך ערעורי.

8.לגופו של עניין מחדדות המשיבות בתגובתן כי למעשה בבקשתן מבקשות המבקשות שבית המשפט יעיין מחדש בהחלטתו של כב' השופט ברנר בכל הנוגע לאי ביצוע קיזוז במרכיבים הבאים:

א. חוב בסך 5.6 מיליון ₪ בגין פערי מטבע שנותרו לתשלום לפי ההסכם השני.