ת"א 24707-04-15

לפני בקשת הנתבע ( להלן: "המבקש" ) לחיוב התובעים ( להלן: "המשיבים" ) בהפקדת ערובה בסך 20,000 ₪ להוצאות המבקש, בהתאם לתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

לטענת המבקש מדובר בתביעה חסרת סיכוי שמוגשת על בסיס מסמך שבו מוזכר בעל חוב אחר ולא המבקש ואין למשיבים אף ראיה שקושרת את המבקש לחוב. לפי המבקש כתב התביעה שבכותרת זהה לכתב תביעה שהוגש ביולי 2012 והוגש בשנית כעת , לאחר שבית המשפט מחק את תביעת המשיבים בגין התנהלותם הדיונית החמורה כהגדרת המבקש ואי הפקדת ערובה. לטענתו, למשיבים אין יכולת כלכלית ומפנה לתיק ההוצל"פ שנפתח כנגד המשיבים בגין אי תשלום הוצאות משפט בסך 25,000 ₪, שלטענתו המבקש על יכולתם הכלכלית של המשיבים.

עוד לטענתו, המשיבים הנם צעירים בתחילת דרכם שלא צברו הון ולא עבדו בעבודות של ממש ולכן, לטענתו לא יוכלו להעמיד הון מספיק כדי לממן את הוצאות ההליך. המבקש הוא חמה של משיבה 2 ולכן הוא בעל ידיעה אישית באשר למצבה הכלכלי. לטענתו המשיב עובד כשכיר והמשיבה עובדת כשכירה בחנות בגדים והיא התגוררה בביתו של המבקש בזמן שהייתה נשואה לבנו.

למשיבים נשלחה הבקשה ביום 16.7.15 לתגובה.

ביום 20.7.15 ביקשו המשיבים ארכה.

ביום 21.7.15 ניתנה למשיבים ארכה למתן תגובה עד ליום 9.8.15, בהסכמת המבקש. כן נקבע כי לא תינתן ארכה נוספת למשיבים.

למרות האמור לעיל עד למועד כתיבת שורות אילו לא הוגשה לתיק בית משפט תגובה.

בהעדר תגובה , תינתן החלטה בהסתמך על הבקשה בלבד.

דיון:

על פי תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 בית משפט רשאי לחייב תובע בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות הנתבע .

"...בית המשפט או הרשם רשאי, אם נראה לו הדבר, לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע..."

מטרתה העיקרית של תקנה 519 (א) הנה מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר בית המשפט סבור כי סיכויי ההליך קלושים (ראו: רע"א 544/89 אויקל תעשיות בע"מ נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד (1) 647; ע"א 2877/92 אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ולבניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846; רע"א 2808/00 שופר סל בע"מ נ' אורי ניב, פ"ד נד (2) 845.

התקנה לא קובעת קריטריונים לפיהם יחוייב המשיב בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת אלא לכשנקבע כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הדבר. שיקול הדעת של בית המשפט בבואו להחליט בעניין תקנה 519(א) לתקנות רחב הוא. על בית המשפט לאזן בין זכות הגישה לערכאות שיפוטיות (הנחשבת כזכות בסיסית בעלת אופי חוקתי מהמעלה הראשונה), לבין זכותו של הנתבע כי לא ייצא מפסיד באם תידחה התביעה נגדו (ראו: רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים ואח', פ"ד נח (5) 865).

השופט בך קבע בע"א 2877/92 באיזה נסיבות יחייב בית המשפט בהפקדת ערובה סאלח עבד אל לטיף נ' מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) בע"מ, פ"ד מז (3) 846 וכך נאמר:

"אחת המטרות המרכזיות של הפעלת התקנה 519 לתקנות היא למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאותיו של הנתבע, במיוחד כאשר נראה לבית המשפט שהתביעה הינה בעלת סיכויי הצלחה קלושים. עם זאת, אין הכוונה להכביד יתר על המידה על מגישי תובענות, ולהגביל את יכולת הגישה לבית המשפט לאותם תובעים אשר לאל ידם לספק דרישה כספית זו של בית המשפט בקלות יחסית. על-כן מצווה בית המשפט לנהוג בנושא זה במתינות ולהפעיל את שיקול-דעתו בדבר אופן הבטחת הוצאות המשפט בסבירות..." .

בפסק דין רע"א 10376/07 ל.נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [פורסם במאגרים], קבע כב' השופט מלצר שיקולים מנחים נוספים אשר יש לשקול בעת הכרעה בהחלטה לחיוב תובע בהפקדת ערובה וכדלקמן: