ת"א 24700-10-15

1.מונחות בפני שתי בקשות. האחת, לביטול צו עיקול זמני ברישום שניתן על נכסי מקרקעין שבבעלות המבקש. השנייה, להורות למשיב להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיו של המבקש בגין ההליך, אם וככל שייפסקו לטובתו בגמר ההליך. 

רקע:

2.התביעה היא תביעה כספית בעילה נזיקית , לפיצוי בגין נזקי המשיב מחמת פעולותיו ומחדליו של המבקש, שמונה לכונס נכסים על נכס שבבעלות המשיב המצוי ברח' דרך חברון 52 בירושלים (להלן-"הדירה") על מנת לממש פסק בורר שניתן לטובת רוכשי הדירה ממנו, שלמה ונירה שטרית (להלן-"שטרית"). המשיב טען כי המבקש מונה ופעל בהסתמך על פסק בורר שזויף, לפני עשרות שנים. לא זו בלבד שלא היה בסיס למינוי כי אם משניתן צו המינוי, התרשל המבקש בביצוע תפקידו משלא מימש את הנכס במכירתו ואף לא דאג לגבות דמי שכירות במשך כל תקופת הכינוס. בכך, נגרמו לו נזקים כבדים באובדן הכנסות מהנכס ובחובות שנצברו לו עקב כך.

3.המבקש, דחה את הטענות וטען כי פסק הבורר ניתן כדין ביריבות בין המשיב ובין שטרית שרכשו ממנו את הדירה. דירה, שנימצא כי המשיב מכר אותה לקונים אחרים וננקטו לגביה פעולות גבייה ע"י הבנק, בשל אי פירעון הלוואה שנטלו אותם קונים. לצורך גביית החוב של המשיב לשטרית לפי פסק הבורר, מונה המבקש לכונס נכסים. עם זאת לדידו, המשיב ו/או אחרים מטעמו, מנעו ממנו ואף עיכבו את המימוש של הדירה, בנקיטת הליכים חוזרים ונשנים בנוגע לזכויותיהם בדירה , שנדחו.

 צו העיקול:

4.תחילתו של ההליך, בתביעה כספית שהוגשה לבית משפט המחוזי על סך של 5,850,000 ₪ ביחד עם בקשה לפטור מתשלום אגרה נוכח מצבו הכלכלי הדחוק של המשיב. ביום 26.11.15 ניתנה החלטה ע"י כב' השופט טפרברג לפיה ניתן פטור מאגרה רק על סך של 1.5 מיליון ₪ וביום 29.11.15 ניתן צו עיקול זמני ברישום, על נכסי מקרקעין שבבעלות המבקש בלבד זאת עד לסך של 5,850,000 ₪. המשיב, הגיש כתב תביעה מתוקן בהקטנת הסעד הכספי לסך של 1.5 מיליון ₪ והתיק, הועבר לבית משפט זה. בהחלטה של כב' הרשמת יהלום מיום 2.12.15 התבקש המשיב להודיע אם הוא עומד על מלוא הבקשה למתן הצווים הואיל והנכסים עולים עשרות מונים על סכום התביעה. המשיב הודיע כי הוא עומד על בקשתו לאור טיבם של הנכסים, חלקם קרקע חקלאית וצווי העיקול ניתנו ע"י הרשמת ונרשמו על המקרקעין. הבקשה לביטול הצווים הובאה בפני כב' הרשם נחשון והגיעה מאוחר יותר לטיפולי.

5.המבקש טען בבקשתו כי אין למשיב סיכוי להוכיח את תביעתו ולהיעדר בסיס לחשש כלשהו להברחת נכסים. הליכים שונים ומרובים שהוגשו ע"י המשיב או אחרים מטעמו, נדחו. בנוסף, עובר לדיון בבקשה ניתן ביום 26.9.16 פסק דין בת.א (ירושלים) 9333/02/13 ע"י כב' השופט וינוגרד (להלן-"התביעה במחוזי") תביעה שהגיש המשיב למתן סעד הצהרתי המורה על ביטול פסק הבורר. התביעה במחוזי נדחתה ופסק הבורר שאושר בבית המשפט כבר ביום 6.4.98 נותר על כנו. בכך, יש כדי להשליך על סיכויי התביעה שדינה להידחות לדידו של המבקש. המשיב פעל בחוסר תום לב דיוני בהגשת התביעה שעה שתביעה דומה לזו שהוגשה בהתאם לסעיף 58 לחוק ההוצאה לפועל נמחקה ומבלי שהודיע בכתב התביעה על אותו הליך.

6.המשיב טען מנגד כי התביעה שהוגשה בלשכת ההוצאה לפועל נמחקה אמנם, הואיל וכב' ראש ההוצאה לפועל הורה כי יש להגישה בהליך הנדון. החשש להברחת נכסים מבוסס על ניהול חקירה פלילית כנגד המבקש ובהיותו מעורב עם עבריינים.

דיון ומסקנות:  

7.בהתאם לסעיף 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן-"התקנות") על המבקש סעד זמני, להציג ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה ולשכנע את בית המשפט כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו. קרי, כי הנזק שייגרם לו אם לא יינתן הסעד הזמני גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד.

בנוסף, תקנה 374 (ב) לתקנות קובעת בעניין צו עיקול זמני:

"בית המשפט או הרשם רשאי לתת צו עיקול זמני על נכסים של המשיב שברשותו, ברשות המבקש או ברשות מחזיק, בכפוף להוראות סימן א', ואם שוכנע על בסיס ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

בהתאם לכך, על תובע להוכיח הן את סיכויי התביעה לכאורה והן את קיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין, בשל קושי להיפרע מהנתבע בגמר ההליך מחשש להברחת נכסים או לבצוע מעשה אחר העלול להכשיל את ביצועו (רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות, פ"ד נא(3) 789 , 800, רע"א 9736/07 קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ, 5.12.07 ).

8.יש וגובה סכום התביעה, יהווה גם הוא שיקול רלבנטי למתן צו העיקול הזמני במידה והתובע "יוכיח כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק-חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס). בחינת הדברים תהיה קפדנית על מנת שלא לפגוע מעבר להכרחי בזכות הקניין של הנתבע.