סאלח נ' ש.ו.ת. - ורד בר כבישים ופיתוח בע"מ

לפניי בקשת הנתבעת להעברת מקום הדיון בתובענה לבית משפט אחר בשל העדר סמכות מקומית.

1. התובע, קבלן לעבודות הובלה ופינוי חקלאי וגיזום, הגיש תביעה כספית נגד הנתבעת, חברה העוסקת בין היתר באחזקה וניקיון כבישים בין עירוניים, בטענה כי לא שולמה לו תמורה בגין עבודות שביצע עבורה. בכתב התביעה נטען כי הסמכות המקומית של בית המשפט דכאן מתבססת על כך שהעבודות שבוצעו ממוקמות בתחום אזור השיפוט של בית המשפט.

    

2. הנתבעת הגישה בקשה להעברת מקום הדיון בשל העדר סמכות מקומית וטענה כי התובע העלים מבית המשפט את העובדה כי ביום 7.10.2015 חתם על נספח "תנאים כלליים", בו צוין בסעיף 20 כי לבתי המשפט בתל אביב תהיה הסמכות הייחודית לדון בכל המחלוקות בין הצדדים. הנתבעת צירפה נספח זה לבקשתה מבלי שהדבר נתמך בתצהיר. עוד הדגישה הנתבעת כי הוראות התנאים הכלליים חלים ביחסים בין הנתבעת לבין כל הקבלנים עמם היא עובדת, בין שהם נחתמו לכל פרויקט בנפרד ובין שנחתמו לחלק מהפרויקטים בהם הועסק הקבלן.

    

3. בתשובתו לבקשה (אליה צורף תצהיר) טען התובע כי הנספח אותו צירפה הנתבעת לבקשתה אינו רלוונטי לתביעתו, כי הוא כלל לא ביצע את הפרויקט שמצוין בכותרת הנספח, ועל כן הוא חסר רלוונטיות ואין משמעות לתניית השיפוט המצוינת בו לגבי התביעה דנן.

    

4. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

    

5. הנתבעת מעלה טענה עובדתית מובהקת לפיה התובע הסכים לתניית שיפוט ייחודית במקרה של מחלוקת ביניהם, ברם טענה זו לא נתמכה בתצהיר. נזכיר את האמור בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – לפיו "בבקשה בכתב יפרט בעל הדין את טיעוניו כולל אסמכתאות, ויצרף לה תצהיר לשם אימות העובדות המשמשות יסוד לבקשה; תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה, לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט" [ההדגשה שלי – מ"ע]. יתרה מכך, חרף הכחשת התובע את טענות הנתבעת, זו האחרונה לא ראתה להגיש תגובה לתשובת התובע.