ניסיון להטעות את בית המשפט בסיכומים המצטטים לא נכון פס"ד של בית המשפט העליון

רקע

1. ענייננו של תיק זה הוא בתביעה שהגיש התובע, מר י' ב' יליד שנת 1973 (להלן: "התובע"), על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

2. לטענת התובע, ביום 24.7.05 הוא נפגע בשעה שדחף את הקטנוע שלו, על מנת לשחרר את הרגליות עליהן עמד הקטנוע וזאת לצורך התחלת הנסיעה (להלן: "התאונה"). התביעה הוגשה בגין נזקי גוף שאירעו לתובע נגד הנתבעת, "המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ", שביטחה את הקטנוע בזמנים הרלוונטיים לתביעה זו (להלן: "הנתבעת").

3. הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה ובסיכומיה את פגיעתו של התובע באופן המתואר וכמו כן הכחישה את אחריותה לנזקו ואת הנזקים שנטענו על ידו.

טענות הצדדים והכרעה

שאלת האחריות

4. ב"כ הנתבעת המלומד טען כי התובע לא הרים את נטל השכנוע להוכחת תביעתו. לדידו, אין להטיל כל אחריות על הנתבעת לפצות את התובע מהסיבות שלהלן:

• ראשית, לא הוכח קרות התאונה. על קרות האירוע העיד התובע בעצמו ורק הוא בלבד.
• שנית, לא הוכח קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובע ובין ה"שימוש" בקטנוע.
• שלישית, הנזק שנגרם לתובע לא נבע כלל מהתאונה כפי שטוען התובע, אלא מבעיות גב קודמות, עובר לתאונה (סע' 5-39 לסיכומי ההגנה).
• רביעית, ב"כ הנתבעת טען כי המדובר בקטנוע קטן ממדים (50 סמ"ק) ואין מדובר ב"תאונה" של ממש (סע' 40-42 לסיכומי ההגנה), ובוודאי שאי אפשר להגדיר ארוע זה כ"תאונת דרכים" לפי חוק הפלת"ד.