ת"א 24604-12-10 שולדר ואח' נ' בהאי אמסלם ואח'

1.לפני בקשה מטעמו של התובע (להלן – "שולדר") לעכב הוראתי בהחלטתי מיום 11/2/15, לפיה על הכונס לשלם לחב' תורג את הכספים שיישארו בכינוס מחלקה של הגב' נגאר אמסלם – הכל כמפורט בהחלטתי הנ"ל, וכן לעכב את החלטתי מיום 15/2/15, אשר דחתה בקשה קודמת, זהה, של שולדר. נטען כי מטרת העיכוב היא להגיש ערעור או בקשת ערעור על החלטתי מיום 11/2/15 ומיום 15/2/15.

2.אקדים ואקבע, כי בקשה זו דינה להידחות בהיותה ללא הצדקה על פי הדין, העובדות וההליכים בתיק זה, ואף לוקה בחוסר תום לב מובהק. אוסיף לכאן את האמור בתגובתו מיום 18/2/15 של עו"ד ברינט, הכונס, לבקשה כאן, לפיה "אין לתמוה על כי התובע הגיש את בקשתו בעצמו; שכן בקשתו כה תלושה מהמציאות, עד שבא כוחו עו"ד ש. כהן ככל הנראה סירב להגיש את בקשה בשמו".

3.תיק זה מתנהל לפני מאז שנת 2010. שולדר טען בתביעתו כי רכש את המגרש נשוא ההתדיינות על פי הסכם משנת 1998 וכי שילם דמי קדימה, ולפיכך יש להעביר את הזכויות בו אליו.

ביום 28/11/11 הגישו הצדדים, ובכללם שולדר, הסכם פשרה, לפיו המגרש יימכר לקונה, הנאמן עו"ד שי עובד, כאשר, בדיעבד הסתבר כי הקונה היא בוני עין שרה יזמות והשקעות נדל"ן בע"מ. לפשרה צורף הסכם המכר, ובית המשפט נתבקש לתת לו תוקף של פסק דין ולאשר אותו לפי סעיף 24א לחוק המכר. בסעיף 9 להסכם הפשרה, עליו חתום שולדר נכתב כדלקמן:

"9א. בכפוף לכל האמור לעיל תדחה תביעת התובע לגבי הנתבעים ויבוטל צו המניעה שניתן בתיק ללא צו להוצאות והתובע מצהיר כי אין לו ולא תהיינה לו כל תביעות ו/או טענות כלפי הנתבעים ואו כלפי מי מהם בגין כל הקשור בנכס, בין במישרין ובין בעקיפין, בין לעבר ובין להווה ובין לעתיד.

9ב. ובפרט מוצהר על ידי התובע כי לא רכש בעבר את הנכס מאת הנתבעות וכי אין לו כל תביעה כספית או אחרת מכל סוג שהוא נגד הנתבעות או מי מהן" (ההדגש בקו לא במקור).

4.הסכם המכר הוסיף וקבע (בסעיף 10(ב)) כי הערת האזהרה לטובת שולדר (והערות נוספות) תמחק. אדגיש כי בתביעתו טען שולדר שהערת האזהרה לטובתו נרשמה בזמנו על פי הסכם המכר בינו לבין הנתבעות, על מנת להבטיח זכויותיו לפיו. עוד נכתב בהסכם המכר שצורף להסכם הפשרה, כי הכספים שיוותרו לאחר תשלום שכרו של הכונס והתשלום למס שבח, ישולמו לבעל הערת האזהרה היחיד שנותר, חב' תורג. אין ברור מתניה זו, ושולדר שהיה שותף לכל הליכי הפשרה, היה מודע לה היטב והסכים לה.

5.אתמהה כיצד יכול היה שולדר לבוא עתה, בבקשות הנוכחית, ולטעון כי הוא מבקש להפרע על פי הערת האזהרה לטובתו, בטענה שלא היתה לה זכר בכל ההתדיינות עד הנה, שהסכם המכר שלו עם התובעות בא לפצותו בזמנו על אי אלו חובות שהגב' נגאר חבה לו עוד לפני ההסכם משנת 1998 וכי הוא עומד על תשלומם של חובות אלו מתוך כספי הכינוס.

6.התיק התנהל לפני במשך כארבע שנים, במהלכן סירבתי לאשר את המכר לפי סעיף 34א לחוק המכר, מסיבות שאינן קשורות להחלטתי כאן. במשך כל ההליכים לפני, היה ברור כשמש לכל הצדדים, כי על פי הסכם הפשרה, לא נותרו לשולדר כל טענה או תביעה כלפי הנתבעות או הקונה, שיקבל את המגרש, ככל שההסכם יאושר סופית, כשהוא נקי מכל חוב, קל וחומר של החוב לשולדר, ככל שהיה קיים, וכי תנאי להסכם הפשרה היה תשלום החוב לתורג מהכספים הראשונים כמפורט בהסכם הפשרה. לאורך השנים הללו וההתדיינויות במהלכן, לא העלה שולדר כל הסתייגות להסכם הפשרה, שבו היה "מחותן ראשי".

7.לאחר שהושגה בין הצדדים ביום 10/2/15 הסכמה, וזאת לדרישת בית המשפט להוסיף על המחיר של המגרש על פי הסכם הפשרה, שבעקבותיה ניתנה החלטה לפיה למחיר יתווסף סכום של 1,250,000 ₪, כאשר בהליך זה לא הייתה למעשה לשולדר כבר כל עמדה, שכן הוא ויתר על תביעתו על פי הסכם הפשרה משנת 2011 - הגיש שולדר את בקשתו לעכב את התשלום לתורג, כיוון שהוא מבקש להפרע על פי אותה הערת אזהרה שעל פי הסכם הפשרה מיום 28/11/11, היה עליה להימחק מבלי ששולדר יקבל כל תמורה נוספת על פיה (ונא דוק, כבר הבעתי דעתי כי יש הסכמים שהוסתרו מבית המשפט, כמו, ככל הנראה כי שולדר יקבל הטבות מאת הקונה במתן עבודה בפרויקט. וראו פרוטוקול הישיבה מיום 25/3/14; וראו גם הודעתו של עו"ד כהן, בא כוחו של שולדר מיום 27/3/14, שבה הודיע כי הוא לא יעמוד על תשלום תוספת כלשהי לשולדר אם הקונה ירכוש את הקרקע לאחר קבלת חוות דעת שמאית נוספת, שמטבעה תהיה גבוהה יותר מהמחיר שעל פיו רכשה הקונה את המגרש בהסכם משנת 2011).