ת"א 24604-12-10 שולדר ואח' נ' בהאי אמסלם ואח'

1.החלטתי זו באה בתגובה לשתי בקשות של הכונס, שתיהן מיום 22/2/15. אקדים ואקבע כי דינן להדחות ויש להצר עליהן ועל תוכנן.

2.בפרוטוקול הישיבה מיום 10/2/15 (עמ' 40 ש' 25) נרשם מפיו של עו"ד ברינט:

"לשאלת בית המשפט לגבי תוספת המחיר ושכרי ככונס, אני אגיש בקשה ואשאיר זאת לשיקול דעת בית המשפט" (ההדגש בקו, שלי. ש.ש).

תשובה זו ניתנה לשאלת בית המשפט ממנה עלה כי דעתו של בית המשפט שלגבי התוספת למחיר ולגביה בלבד, אין לראות את ההסכם בדבר שכר טרחה של הכונס בשיעור של 6% כחל אלא יש להעריך על פי העבודה שתעשה, כפי שנהוג, מקובל וצודק בענייני כינוסים.

3.בסעיף 12 להחלטתי מיום 21/11/15 כתבתי כך:

"כמוצהר על ידי עו"ד ברינט, שכרו של הכונס לגבי תוספת המחיר, לא יהיה בהתאם להסכם המקורי, מיום 2/11/11, אלא ייקבע על ידי בית המשפט בתום הכינוס ובהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט" (ההדגש בקו, שלי.ש.ש).

4.לפיכך, לא ברור לי מדוע סבר עו"ד ברינט כי יש פגיעה בשכרו כפי שהוסכם עליו בהסכם המקורי לגבי הסכום עליו הוסכם שם, אולם הסכמה זו, כאמור, איננה חלה על התוספת.

5.באשר להערתו של עו"ד ברינט כי התוספת באה עקב עובדות חדשות שנתגלו לח"מ בדבר האפשרות לתוספת בניה, יש לברכו על הדיווח על העובדות החדשות. התנהלות זו עם כל היתר תלקח בחשבון בעת שאבוא לפסוק את שכרו לגבי התוספת, אולם הגילוי, שטוען עו"ד ברינט, כי התגלה לו, לא היה הסיבה היחידה או העיקרית מדוע בית המשפט עמד שלא לאשר את ההסכם המקורי באשר למחיר שהוצהר. גם בפתח הישיבה מיום 10/2/15 הבהרתי זאת, וההחלטה שקריאתה נמנעה עקב הסכם הפשרה שהוקרא לפרוטוקול, עמדה לומר זאת באופן ברור ביותר.

6.לפיכך, אני דוחה את הבקשה לפסיקת שכרו של הכונס לגבי התוספת למחיר עתה. שכרו של הכונס לגבי התוספת, תקבע בתום הכינוס ובהתאם לשיקול דעתו של בית המשפט בהחשב בפעולות שבוצעו.