ת"א 24541-04-14 סללם ואח' נ' טשרניחובסקי ואח'

בקשה לקביעת דיון וקידום התיק שהוגשה ע"י התובעים וכנגדה ניצבת בקשה לסילוק על הסף של התובענה שהוגשה ע"י הנתבעים 1-3 (להלן- "הנתבעים").

עסקינן בתובענה מיום 13.4.2014 לביטול חוזה מכר מקרקעין בשל הפרתו.

המחלוקת בין התובעים לנתבעים בקשר להפרת הסכם המכר הוכרעה במסגרת בקשה למתן הוראות שהוגשה ע"י כונסות הנכסים שמונו למכירת דירת התובעים במסגרת הליך הגירושין שהתנהל בין בני הזוג (התובעים) בבית הדין הרבני ביום 7.5.2014 היינו לאחר הגשת התובענה. בהחלטתו המנומקת מיום 24.11.2014 של בית הדין האזורי הרבני בחיפה הורה בית הדין הרבני, תוך ישום הדין העברי, על אכיפת הסכם המכר.

מהודעת התובעים הבינותי כי נטען בפני בית הדין הרבני בתגובה מיום 10.6.2014 כי אין לו סמכות עניינית לדון בתובענה. ואולם, לטענת הסמכות העניינית אין זכר לא בהחלטת בית הדין הרבני מיום 24.11.2014 ואף לא בפרוטוקול הדיון מיום 17.11.2014. על החלטתו של בית הדין הרבני מיום 24.11.2014 הוגש ערעור בפני בית הדין הרבני הגדול בירושלים.

לתיק הוגשה ע"י הנתבעים בקשה לסילוק על הסף של התובענה, בשל בקשות כונסות הנכסים למתן הוראות, מיום 7.5.2014 וכב' השופט שרעבי עיכב את החלטתו עד להכרעת בית הדין הרבני. משקבע בית הדין הרבני כי יש לאכוף את הסכם המכר, טענו הנתבעים כי יש לדחות את התובענה מחמת מעשה בי דין, אלא שלטענת התובעים, החלטת בית הדין הרבני ניתנה בחוסר סמכות עניינית, ולכן בטלה מעיקרא. כפועל יוצא מכך, מבקשים התובעים דווקא לקדם את התיק ולקבוע מועד דיון.

לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, סבורני כי יש להמתין למיצוי ההליכים לתקיפת החלטתו של בית הדין הרבני.