ת"א 24521-11-13 לארץ ישראל ואח' נ' מס' 580427706 ואח'

בקשה לפטור מאגרה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים ושקלתי את טענותיהם הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

תקנה 14(ג) לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007, קובעת כי:

"הוגשה בקשה לפטור מתשלום אגרה וראה בית משפט שאין ביכולתו של המבקש לשלם את האגרה, ונראה לבית המשפט שההליך מגלה עילה, רשאי בית המשפט לפטור את המבקש מתשלום האגרה, כולה או חלקה..."

במקרה הנוכחי, לא שוכנעתי כי אין ביכולתה של המבקשת לשאת בתשלום האגרה.

המבקשת אמנם הראתה כי היא מצויה בגירעון משמעותי וב"מינוס" של כ-500,000 ₪ בבנק שבו מתנהל חשבונה, וכן הצביעה על הוצאות ניכרות (אם כי בחלקן שנויות במחלוקת) בגין דמי שכירות ותשלום משכורות, כך שמצבה הכלכלי של המבקשת, ככל הנראה, אינו נעדר קושי.

יחד עם זאת, אין למעשה חולק כי למבקשת, שעודה פעילה, הכנסות משמעותיות, בגובה מאות אלפי שקלים בשנה, בשנים 2012-2013, מתרומות; הכנסה בגובה עשרות אלפי שקלים בשנה האחרונה מתקבולים ממשרד החינוך; הכנסה משמעותית משכר לימוד שאמורה, לדבריה, להתקבל בחודש דצמבר; נכסים בשווי מאות אלפי שקלים (הכוללים, בין היתר, לפחות כלי רכב אחד בשווי כמה עשרות אלפי שקלים, וזאת, גם אם "נפחית" מנכסים אלה שני כלי רכב שנמכרו כנטען על ידה).

נוכח קיומן של הכנסות אלה, ובשים לב לכך שתשלום האגרה אמור לקבל קדימות על פני מרבית הוצאותיה האחרות של המבקשת, לא שוכנעתי, כאמור, כי אין ביכולתה של המבקשת לשאת בתשלום האגרה.

כמו כן, המבקשת, בניגוד לחובתה לעשות כן, לא הצביעה על ניסיונות שעשתה לגייס את הסכום הנדרש לצורך תשלום אגרה (ר' למשל בש"א 6109/94, ע"א 6074/94 אופנהיים נ' שכטר), לרבות, במקרה הנוכחי, באמצעות פניה לתורמיה לצורך זה, או נטילת הלוואה. בנוסף, המבקשת מיוצגת בהליך על ידי עורכי דין, דבר המעמידה אף הוא בחזקת מי שיש ביכולתו לשאת בתשלום אגרה.