ת"א 24511-06-15 איוב נ' חוסיין ואח'

נשוא המחלוקת שבין הצדדים - מספר רב של חלקות מקרקעין, 27 במספר (להלן: "החלקות"), אשר היו שייכות למנוח מוחמד חליל טאהא חוסיין (להלן: "המנוח"), ונפטר בשנת 1964.

רקע כללי -

1. למנוח היו כמה ילדים: ארבעה בנים - הנתבעים 1 עד 4, ושלוש בנות – התובעת (הגב' ספיה מוחמד איוב, להלן: "התובעת") ושתי אחיות נוספות.

2. מהמסמכים שקיימים עד כה בתיק עולה כי בשנת 1959 נחתם ייפוי כוח בלתי חוזר בפני הנוטריון הציבורי בעכו (להלן: "יפוי הכוח") אשר מכוחו ייפה המנוח את כוחו של מר נג'יב עבדאללה מחמוד מכפר נחף (להלן: "מיופה הכוח"), להיות בא כוחו החוקי ולפעול בשמו להעברת בעלות בחלקות על שם שניים מהבנים (סאלח מוחמד חוסיין, הנתבע מס' 1 ואחמד מוחמד חוסיין, הנתבע מס' 2). עוד נכתב באותו ייפוי הכוח כי מיופה הכוח יעביר את הבעלות בחלקות גם על שמם של שני הבנים הנוספים ואחת מהבנות (עבדאלכרים מוחמד חוסיין, הנתבע מס' 3, מחמוד חוסיין, הנתבע מס' 4 ופאטמה מוחמד חוסיין, אחת האחיות, להלן: "האחות פאטמה") אשר היו קטינים במועד חתימת ייפוי הכוח – ולכן ההעברה על שמם תהיה באמצעות האפוטרופסית של הקטינים – אמם. על ייפוי הכוח מתנוססת חתימת אצבע הנחזית להיות חתימתו של האב המנוח וקיים אישור של הנוטריון הציבורי בעכו לגבי ייפוי הכוח כמצוין מעלה.

3. בשנת 1990 הוגשה תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה (תיק אזרחי 337/90) ובמסגרתה התבקש פסק דין הצהרתי לגבי בעלות במקרקעין (להלן: "התביעה בשנת 1990"). בכתב התביעה דשם, אשר הוגש על ידי ארבעת הנתבעים בתיק שבפניי (ארבעת האחים, להלן: "הנתבעים"), נטען כי יש ליתן פסק דין בדבר זכויותיהם בכל החלקות. הנתבעים באותה תביעה היו העיזבון של האחות פאטמה המנוחה והעיזבון של האב המנוח באמצעות האם ושתי הבנות הנוספות (עאישה מוחמד קאדרי (להלן: "האחות עאישה") והתובעת בתיק שלפניי).

4. ביום 28.5.91 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה בתיק הקודם (להלן: "פסק הדין משנת 1991"). מהמסמך שהוצג לעיוני עולה כי בפסק הדין נרשם כי על יסוד כתב התביעה שהומצא לנתבעים כדין ומאחר והנתבעים לא התגוננו בפני התביעה, ניתן פסק דין הצהרתי כפי שהתבקש, דהיינו שניתן לבצע את רישום החלקות על שמם של ארבעת האחים בחלקים שווים. הרישום מכוח פסק הדין לא בוצע במשך שנים.

5. בנובמבר 2013 פנתה התובעת לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בבקשה לקבל צו ירושה לגבי עיזבון המנוח, ובאפריל 2014 ניתן צו ירושה לפיו היא זכאית לרשת 1/14 מהעיזבון (להלן: "צו הירושה"). ממשיכה וטוענת התובעת כי במאי 2015 היא רצתה לרשום את זכויותיה מכח צו הירושה בלשכת רישום המקרקעין – אך ראתה כי כל נכסי העיזבון רשומים על שם הנתבעים. עוד טוענת התובעת כי התברר לה שהנתבעים רשמו את הזכויות הנ"ל על שמם רק בנובמבר 2013, אחרי שפנתה לבקש את צו הירושה, למרות שפסק דין משנת 1991 איפשר להם לבצע את הרישום עוד ב-1991.

6. על רקע האמור, ביום 10.6.2015, הגישה התובעת, בקשה למתן צו מניעה זמני ובו ביקשה למנוע כל דיספוזיציה בכל החלקות ובקשה להארכת מועד לביטול פסק דין משנת 1991, שניתן בהיעדר הגנה (כאשר לטענתה, היא לא קיבלה את כתב התביעה בשעתו ולא ידעה על קיומו של פסק הדין משנת 1991 עד לאחרונה).

7. ביום 21.6.2015, התקיים דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו הוסכם, בהמלצת בית המשפט, על מחיקת הבקשה למתן סעד זמני, ללא צו להוצאות, תוך שהצדדים שומרים על טענותיהם.