ת"א 24506-01-11 גלמן נ' רונן ואח'

1.התובע הגיש תביעת נזיקין בגין נזקי גוף שארעו לו כאשר, כנטען בכתב התביעה, ביום 7.6.07 כאשר יצא לטייל עם כלבו, ניסה כלבו של הנתבע 1 (להלן – "הנתבע") לתקוף את כלבו של התובע. התובע הרים את כלבו על ידיו וכנטען, אז נשך אותו כלבו של הנתבע ברגל ימין. כלבו של הנתבע, כנטען, היה חופשי ומשוחרר אותה עת. לנוכח נזקי הגוף הנטענים הוגשה תביעת הנזיקין שבפניי. התביעה הוגשה כנגד הנתבע וכנגד הנתבעת 2 (להלן – "הנתבעת"), היא אשתו, וכן כנגד הנתבע 3 (להלן, גם "דורון"), בנם של הנתבע והנתבעת. כל הנתבעים מיוצגים על ידי עו"ד טלי רונן, אף היא בתם של הנתבע והנתבעת ואחותו של דורון.

2.הנתבעים התגוננו בפני התביעה. הוכחש האירוע מכל וכל ולחילופין נטען כי הוא אירע בתאריך 6.6.07. עוד נטען כי ככל שהאירוע התרחש הרי הדבר נעשה כאשר התובע מסיג את גבולם של הנתבעים וחודר לחצרם, כפי שעשה לא אחת.

3.התובע סמך תביעתו על חוות דעתו הפסיכיאטרית של ד"ר קירש. הוא פסק לו בעקבות האירוע האמור נכות צמיתה בשיעור של 10%. הנתבעים סמכו הגנתם על חוות דעתו הנוגדת של ד"ר שולקין. הוא פסק כי בעקבות האירוע לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה. משכך, מיניתי את ד"ר עדינה נעון כמומחית פסיכיאטרית מטעם בית המשפט. היא פסקה כי בעקבות התאונה לא נותרה לתובע כל נכות צמיתה הגם שנותרה לו נכות זמנית בשיעור של 5% מאז התאונה ועד יולי 2013, משמע לתקופה של 6 שנים.

4.הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובע הוגש תצהירו-שלו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם-שלהם. התיק נקבע לישיבת הוכחות. בפתח הישיבה הסתבר לי כי עו"ד טלי רונן נטלה חירות לעצמה לא להתייצב לישיבת הוכחות זו. נטען כי היא עשתה כן עקב דיון שהיה לה בבית המשפט העליון. מסרתי כי התנהלות זו היא למורת רוחי. משום כך, כך תועד בסעיף 1 להחלטתי המקדימה בפתח הישיבה, "מושך הנתבע 3 את תצהירו באופן שהוא ייצג את הנתבעים, לרבות את עצמו" (עמ' 2 לפרוטוקול).

נשמעו, איפוא, עדויותיהם של התובע ושל הנתבע. תוך שמירת זכויות וטענות ויתר ב"כ התובע על חקירתה של הנתבעת. ברי, לנוכח האמור מעלה, כי אין בדעתי להידרש לתצהירו של דורון.

5.הונחו בפניי סיכומי טענות. בעקבות העיון בהם אין לי אלא לחזור ולהביע את מורת רוחי מהתנהלותם הרשלנית, אף הנפסדת, של ב"כ הצדדים, אכן בעיקר זו של ב"כ הנתבעים. על כך עוד להלן. ואולם לנוכח העובדה שב"כ הנתבעים ראתה להרחיב בפתח סיכומיה לעניין נסיבות ייצוגם של הנתבעים בישיבת ההוכחות, אדרש לכך עתה.

6.ב"כ הנתבעים טוענת כי ביום ההוכחות היא זומנה לדיון בבית הדין הרבני הגדול בירושלים, וכמסתבר לא בבית המשפט העליון כפי שנטען בפניי. היא הגישה בקשת דחייה ואולם בקשתה לא נענתה. לפיכך, ובלית ברירה, אף לנוכח העובדה שאביה-הנתבע ואחיה, דורון, הם עורכי דין היא סברה שהם "ישכילו לייצג את עצמם באופן חד-פעמי בישיבה זו שבחיפה" (סעיף 1). מקוממת מידת הקלילות בה מתייחסת ב"כ הנתבעים, איפוא, אל לקוחותיה, הגם שהם קרובי משפחתה.

בפניי לא השכילה ב"כ הנתבעים למסור כל פרטים מאימתי נודע לה על הדיון בבית הדין הרבני הגדול ואימתי הוגשה שם בקשת הדחייה. אין צריך לומר כי ב"כ הנתבעים לא הגישה בקשת דחייה בדיון שבפניי. שמא ב"כ התובע היה מסכים לבקשה; שמא הייתי נענה לה, ללא קשר להסכמת ב"כ התובע, שמא לא. מכל מקום לא מדובר בישיבה "חד-פעמית", משל מדובר בישיבה טכנית או אפילו קדם משפט, אלא בישיבת הוכחות אחת ויחידה, העומדת בלב הייצוג מפאת חשיבותה. לטעמי, ככל שב"כ הנתבעים, חרף כל אלו, לא הייתה זוכה לדחיית הדיון בפניי התנהלות מקצועית נאותה הייתה מחייבת העברת הייצוג לעו"ד אחר.

כך, משום שלא יעלה על הדעת, למשל, שדורון ינוע משולחן הפרקליטים, בכובעו כב"כ הנתבעים, בו הוא רשאי בין השאר להתנגד לשאלות, אל דוכן העדים, בכובעו כעד, בו הוא אינו רשאי לעשות כן, לכאורה בפועלו זה. עובדה ניצחת היא שדורון קיבל את עמדתי. הוחלט שהוא ייצג את הנתבעים וממילא נמשך תצהירו. ככל שאני שוגה בכך אמורים היו הנתבעים, זה מכבר, להגיש בר"ע על החלטתי זו. ומשעה שתצהירו של דורון אינו מהווה חומר ראיה בפניי, יכול שנפגמה הגנתם של הנתבעים. ברי שהדבר לא היה קורה אילו הם היו מיוצגים כהלכה, אם על ידי עו"ד טלי רונן, אם על ידי עו"ד חליף.