החלטה בעניין ההבחנה בין ערבות, עירבון והתחייבות

בבקשת התובעת להשבת הפיקדון ובבקשת הנתבעים 2-4 לחילוטו

 רקע 

1.התובע והנתבע 1 (להלן – כנעאן) רשומים כבעלים משותפים, בחלקים שווים, במגרש מושא התביעה (להלן – המגרש).

במועד מסוים נחתם הסכם מכר המגרש בין כנעאן ובין הנתבעים 2-4 (להלן – מאיטק).

את חלקו של התובע מכר כנעאן תוך שימוש ביפוי-כח הנחזה להיות כחתום על ידי התובע.

התובע, שטען שיפוי הכח לא נחתם על ידו, ולחילופין כי הוטעה לחתום עליו, וכי מכל מקום הוא לא הסכים לעסקת המכר למאיטק, הגיש תביעה זו, שבה הוא ביקש (בין היתר) להורות על ביטול עסקת המכר וכן מתן צו הצהרתי, לפיו הוא הבעלים היחיד של המגרש (מנימוקים שאינם נוגעים להחלטה הנדרשת כאן).

2.יחד עם התביעה, הוגשה גם בקשה למתן סעד זמני, אשר ימנע את קידום העסקה.

בית המשפט (כב' השופט ברנר) נתן צו ארעי על-פי המבוקש, בכפוף להמצאת התחייבות עצמית וכן ערבות בנקאית על סך 50,000 ₪ (החלטה מיום 12.1.12).

כן התאפשר לתובע להפקיד עירבון כספי במזומן תחת ערבות בנקאית.

התובע המציא התחייבות עצמית (להלן – ההתחייבות) והפקיד במזומן סך של 50,000 ₪ (להלן – הפיקדון).

לאחר דיון בבקשה, ניתנה החלטה נוספת, שבה ניתן צו מניעה זמני כמבוקש, עד למתן פסק דין בתביעה, כשהבטוחות שהומצאו יבטיחו גם את הצו הזמני (החלטה מיום 12.3.12).

3.לאחר מתן הצו הזמני ובעקבותיו, פתחה מאיטק בהליכים משפטיים נגד כנעאן והתובע, שסופם היה כך:

מאיטק ביטלה את רכישת חלקו של התובע ורכשה מחדש את חלקו של כנעאן בלבד; חלק מהתמורה שמאיטק שילמה לכנעאן עבור העסקה הוחזר לה והחלק האחר נשמר בנאמנות אצל כנעאן עד למתן פסק דין בתביעה דנן.

4.בפסק הדין שניתן ביום 22.2.16 נקבע, בין היתר, כי זכויותיהם של התובע ושל כנעאן הן שוות וכי הסכם המכר ביחס לחלקו של כנעאן תקף וביחס לחלקו של התובע בטל (כאמור, מאיטק כבר הודיעה על ביטול המכר ביחס לחלקו של התובע).