ת"א 24454-12-14 לוי נ' מרדכי רשקם ז"ל ואח'

בהחלטתי המפורטת מיום 28.12.2014 ציינתי, בין היתר, את הדברים הבאים:

בתביעה זו שני סעדים עיקריים:

הסעד האחד מתמקד במישור הקנייני-חוזי ובמסגרתו מתבקש בית-המשפט לאכוף את הסכם הרכישה שהתובעת חתמה עם המנוח בכל הנוגע לחלקו היחסי בדירתה, קרי 60%. (כאמור, בעת הגשת התביעה שבפניי ניתן כבר - בהסכמת התובעת - פסק-הדין בתביעתה של צורן, אשר השיב לבעלותה של צורן את חלקה בבניין, 40%, כך שהתביעה שבפניי לאכיפת הסכם הרכישה שנחתם עם המנוח הופנתה לחלקו של המנוח בלבד). בהקשר זה עתרה עוד התובעת לקבוע את מחיר חלקו של התובע בדירה בהתאם לחוות-דעת שמאי שצירפה לכתב-התביעה, להכיר בסכום ששילמה מכוח הסכם הרכישה עד למועד הגשת התביעה ולהפחיתו מסכום הרכישה הכולל ולתת הוראות בנוגע לתשלום מס-השבח בגין העסקה ולהשלמת רישום הזכויות על שמה של התובעת.

הסעד השני הינו תביעה לסעד כספי נגד עו"ד הרמן, שהועמד לצרכי אגרה על סך של 150,000 ₪, וזאת בגין התמורה ששילמה התובעת בגין הסכם הרכישה, הפיצוי המוסכם שנקבע בהסכם הרכישה ונזק נפשי שנגרם לתובעת.

ואולם, לכאורה, הסעד הכספי הנכלל בתביעה זו מצוי בסמכותו העניינית של בית-משפט השלום.

כידוע, ההלכה המחייבת במקום בו מדובר בשילוב של סעד כספי וסעד בתחום המקרקעין היא הלכת פיצול הסעדים, שיסודה עוד בפסק-דינו של כבוד השופט י' זוסמן בע"א 14/53 לוי נ' עקריש, פ"ד יב(2) 1457 (1958). בהתאם לכך, הלכת "הטפל הולך אחר העיקר" אינה חלה מקום בו מדובר בשילוב של סעד כספי וסעד בתחום המקרקעין, אלא רק מקום בו מדובר בשני סעדים בתחום המקרקעין (כגון סילוק-יד המצוי בסמכותו העניינית של בית-משפט שלום ונושאי בעלות המצויים בסמכותו העניינית של בית-המשפט המחוזי). ראו, למשל י' כהן, "הלכת פיצול הסעדים בין בתי משפט שונים והלכת העיקר והטפל - בין המצוי על תקלותיו לרצוי על תקוותיו", הפרקליט נ' (תשס"ח), 229 (להלן: "כהן").

אשר לטענה אפשרית בעניין יעילות הדיון ולכך שרצוי לרכז את כל השאלות הנובעות מאותה מסכת עובדתית בתובענה אחת, הרי שהקשיים הנובעים מהלכת "פיצול הסעדים" ידועים.  ראו, למשל, כהן, בעמ' 233. אף-על-פי-כן, זו ההלכה המחייבת בסוגיית הסמכות העניינית ועל כל פנים, אני סבורה כי - ככלל - דווקא במקרים אלה נכון לעתים להכריע תחילה בתביעה הקניינית ובסוגיית הבעלות בדירות, כאשר לאחר מכן יכולים הצדדים לגזור מהכרעה זו את משמעויותיה הכספיות, ככל שיש משמעויות כאלה. עוד אני סבורה כי לעתים דווקא דרך הדרגתית זו יעילה, ברורה וממוקדת יותר בהשוואה לדיון מאוחד בכלל הסוגיות והסעדים. השוו, למשל, לת"א 13532-07-13 שהינו נ' זקס ואח', אשר בו, באמצעות מספר החלטות דיוניות דומות לאלה הניצבות עתה בפנינו, הסתיים התיק תוך זמן קצר בהכרעה ברורה ופשוטה במישור הקנייני – הכרעה אשר הבהירה לצדדים את המצב הקנייני, עשתה צדק מהיר עם בעל הקניין ומנעה דיון בתביעות סרק כספיות אשר נשענו על מצב קנייני לא ברור.

בנסיבות אלה, אני סבורה יש למחוק את הסעד הכספי מכתב-התביעה, אך בטרם אעשה כן אני מתירה לתובעת להגיב לעניין זה בתוך 7 ימים.

כמו כן ביקשתי בהחלטתי הנ"ל את התייחסותה של התובעת להשלכותיו של פסק-הדין בת"א 1929/06 על התביעה שבפניי.

עתה הוגשה תגובת התובעת, שבה הביעה התובעת את התנגדותה לעמדה בעניין הסעד הכספי שנמסרה בהחלטתי הנ"ל. כמו כן התייחסה התובעת, כפי שנתבקשה, להשלכותיו של פסק-הדין בת"א 1929/06 על התביעה שבפניי.