ת"א 2442-09 חמדה עבד אלחמיד תאיה נ' אשרף עמראן סלהב

כללי

1.זו תביעה למתן צו לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין הידועים כחלקות 275-276 בגוש 30614, הנמצאים בבית חנינה, ירושלים. המקרקעין אינם מוסדרים והם רשומים בלוח הזכויות בלשכת ההסדר ורישום המקרקעין (להלן: "המקרקעין").

התביעה הוגשה מלכתחילה בסדר דין מקוצר, אולם בקשה שהוגשה למחיקת כותרת התקבלה והדיון הוסב לדיון בסדר דין רגיל.

התובעת טוענת לזכות הבעלות במקרקעין ומבססת תביעתה על הסכם מכר משנת 1992 שנערך בינה ובין גיסה המנוח מחמד דיאב תאיה (להלן: "הסכם המכר", נספח 5 לכתב התביעה). לטענתה, הנתבעים פלשו למקרקעין חודש לפני הגשת התביעה, תכננו לפתוח משרד שירותי מוניות, הציבו שלט בכניסה למקרקעין והפיצו מודעות פרסום על כך מבעוד מועד. לפיכך, היא מבקשת להורות על פינויים מהמקרקעין.

מנגד טוענים הנתבעים, כי הם מחזיקים במקרקעין כדין. התובעת אינה בעלת הזכויות במקרקעין ולא מחזיקה בהם ומשום כך אינה זכאית לסעד המבוקש.

טענות התובעת

2.התובעת גרסה, כי משבחן בית המשפט את הזכויות המהותיות במקרקעין, הרי שנטל ההוכחה התהפך ועל הנתבעים להרים את הנטל להוכחת זכויותיהם. לשיטתה, רכשה את מלוא זכויות הבעלות והחזקה במקרקעין מאת גיסה המנוח, מחמד דיאב תאיה המנוח (להלן: "מחמד"), לפי הסכם המכר מיום 11.12.92. היא שילמה למחמד את התמורה מכספי פיצויים שקיבלה בתביעת ביטוח בגין נזקי גוף, ומכספים שקיבלה ממכירת מקרקעין אחרים בבית חנינה.

שנים ספורות לאחר רכישת המקרקעין, הגיעו היא ובעלה ג'ייסון, מיופה כוחה בתביעה זו (להלן: "ג'ייסון"), להבנות עם אח אחר של בעלה, עלי תאייה ז"ל (להלן: "עלי"), בנוגע לפיתוח המקרקעין והקמת מבנה עליהם. עלי התחייב להשקיע בפיתוח ובהקמת המבנה במעין עסקת קומבינציה בינו ובין התובעת ובעלה. בהתאם, בוצעו במקרקעין עבודות חפירה, הונחו יסודות למבנה והוקמה קומת מרתף. משהעבודות לא בוצעו על פי היתרים כחוק, ניתן צו שהורה על הפסקת הבניה. משום כך ובהיעדר מקורות מימון, לא ביצעה כל פעולה בנכס מאז, עד אשר פלשו הנתבעים למקרקעין פחות מחודש לפני הגשת התביעה.

התובעת מסרה, כי משנודע לה על פלישת הנתבעים, שלחה אליהם נכבדים מקומיים בדרישה שיפנו את המקרקעין לאלתר. אולם הנתבעים סרבו להתפנות, שכן סברו שהתובעת לא תפנה לערכאות, בשל כך שהיא ובעלה אינם תושבי ישראל.

התובעת טענה, כי רק בשלבים מאוחרים של התביעה טען הנתבע 1 לבעלות במקרקעין, העדים מטעמם לא תמכו בגרסתו והמסמכים שהגישו ביחס להעברת הבעלות תמוהים ואינם אמיתיים.

לטענתה, הנתבע 1 עשה יד אחת עם מחמוד, אשר לכאורה העביר זכויות לענאם, אשתו של עלי, כדי "לפברק" שרשרת עסקאות מסתורית ולהשתלט על המקרקעין.

התובעת הסבירה שטעות טכנית גרמה לכך שבכתב התביעה טענה כי מדובר במקרקעין שנמצאים בגוש 30615, אך אין חולק כי מדובר במקרקעין שנמצאים בגוש 30614. לדבריה, הנתבע השיב לכתב התביעה והתייחס למקרקעין כפי שצוינו שם, כלומר הנתבע 1 עצמו סמך ידו על אותה טעות.

התובעת העלתה טענות ביחס להסכם המכר מיום 10.10.02(נספח ח') המסדיר את המכר מענאם תאיה לנתבע 1, וטענה כי לפי חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופוסות, לא היו רשאים לעשות כל עסקה בזכויות הקטין, שהנתבע 1 משמש אפוטרופוס עבורו.

נוכח טענותיה אלה מבקשת התובעת לקבל את תביעתה, לקבוע כי היא הבעלים החוקיים של המקרקעין ולהורות על פינוי הנתבעים מהמקרקעין.