ת"א 24393-11-16

מונחת לפני בקשת התובע לפטור אותו מהגשת חוות דעת רפואית מטעמו בתחום השיקומי ולמינוי מומחה רפואי בתחום זה מטעם בית המשפט.

התובע הגיש נגד הנתבעות תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בשל תאונה שאירעה לו בזמן עבודתו כטייח אצל הנתבעת 1. בתביעתו טען התובע כי במהלך עבודתו כטייח בשורות הנתבעת 1, היה מעורב בתאונה בה נפגעה ידו הימנית בצורה קשה.

את תביעתו תמך התובע בשתי חוות דעת, האחת בתחום האורתופדי והשנייה בתחום הפסיכיאטרי.

כעת מבקש התובע מבית המשפט מינוי מומחה בתחום השיקומי, כאשר לטענתו ידו אינה משגת להגשת חוות דעת מומחה בתחום זה.

הנתבעות מתנגדות לבקשה.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשת התובע ובתגובת הנתבעות על נימוקיהן, אני דוחה את הבקשה לפטור מהגשת חוות דעת רפואית ע"י התובע ומינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום השיקומי.

על פי הוראות סעיף 127 לתקנות, לצורך הוכחת עניינן שברפואה על התובע לצרף חוות רפואית מטעמו. באשר לפטור מהגשת חוות דעת רפואית כאמור, סמכות בית המשפט לפטור תובע מצירוף חוות דעת רפואית ולהורות על מינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט מעוגנת בהוראות תקנות 127 ו- 130(א) לתקנות (רע"א 8015/96 צור שמיר חברה לביטוח בע"מ נ' בורסי [פורסם בנבו].

בהתאם לסייפת תקנה 127 תנאי לפטור מהחובה לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, הוא קיומם של "טעמים מיוחדים שירשמו". על התובע נטל השכנוע להראות קיומן של נסיבות מיוחדות ומשכנעות במיוחד, בדרך כלל נסיבות שאין הוא יכול להתגבר עליהן באמצעים שסביר שינקוט בהם בהתחשב בכלל נתוני המקרה, אשר מונעות ממנו לצרף חוות דעת רפואית לכתב תביעתו, והוא תמך טענות אלו בתצהיר.