ת"א 24377-09-14 מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל נ' אבו היכל ואח'

ענייננו בתביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים ממקרקעין הידועים כחלקה 29 בגוש 18970 בישוב "בענה" (להלן: "המקרקעין") ולמתן צו הריסה לכל בנוי, מחובר ונטוע שהוקמו בהם ע"י הנתבעים.

תביעה זו הינה תביעה שנייה המוגשת ע"י התובעת, הבעלים של המקרקעין, נגד הנתבעים כאשר בהליך קודם שהוגש נגדם (ת"א 11812-08-09), ניתן ביום 16.6.10, פסק דין המורה על סילוק ידם מהמקרקעין, הריסת המבנה שהקימו ומסירת החזקה לתובעת עד ליום 13.11.2011.

הנתבעים לא פעלו בהתאם לפסק הדין ואף הקימו מעל למבנה נשוא צו ההריסה קומה נוספת.

בהליך כאן הודיעו הנתבעים, כבר בשלביו הראשונים, על הסכמתם למתן הסעדים אליהם עותרת התובעת כשלמעשה המחלוקת שנותרה להכרעה נוגעת להוצאות ההליך ומועד ביצוע פסה"ד, בעניינם הביאו הצדדים את טיעוניהם בתמצית.

ב"כ התובעת טען כי נכון להיום, אין אפשרות ריאלית להסדרת החזקה של הנתבעים במקרקעין, גם בשל העובדה שייעודם הוא "אזרחי" שאינו מאפשר בנייה כלל ומכאן עתר לפס"ד שניתן יהא לבצעו בהקדם. לעניין ההוצאות טען כי לתובעת נגרמו בפועל הוצאות בגין ניהול ההליך וקיום דיונים בבית המשפט וביקש לפסוק הוצאות ריאליות בסך 14,000 ₪.

ב"כ הנתבעים טען מנגד כי יש להתחשב בנסיבות המיוחדות של המקרה ובצעדים בהם נקטו הנתבעים להסדרת הנושא מול התובעת ומתן לגיטימציה למבנה הקיים. לטענתו, הנתבעים הקימו את המבנה בתום לב ומתוך סברה שהמגרש עליו הוקם שייך למשפחת הנתבעת 2 ורק לאחר ביצוע הבניה, נודע לה כי השטח שייך לתובעת. הנתבעים פנו לרשויות ופעלו להגשת תוכניות לשינוי ייעוד המקרקעין והוציאו הוצאות נכבדות לצורך זה. לטענתם, הליך שינוי הייעוד נמצא בשלב מתקדם והוא אפשרי וישים ומכאן ביקשו אורכה של לא תפחת מ – 20 חודשים על מנת להשלים את ההליך ולפנות בהמשך בהצעה לתובעת לרכישת המקרקעין, ובכך גם למנוע פינוייה של הנתבעת, אישה קשת יום שהנתבע 2 הוא בנה יחיד, מקורת הגג היחידה שיש לה.

לעניין הוצאות משפט, נטען כי התובעת פעלה בחוסר תום לב עת בחרה להגיש שתי תביעות, האחת - לסילוק יד, היא התביעה בה עסקינן והשנייה לדמי שימוש שהוגשה במקביל וממשיכה להתנהל בביהמ"ש.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ועיינתי בכל המסמכים שהוגשו ע"י הנתבעים לעניין שינוי יעוד המקרקעין, לאחר שלקחתי בחשבון מחד את העובדה שהנתבעים לא מילאו אחר פסק הפינוי וההריסה שניתן נגדם בעבר ואף הגדילו לעשות בכך שהוסיפו בנייה למבנה הקיים ומנגד את הסכמתם לסעדים המבוקשים בתביעה דנא והחיסכון בזמן ובהוצאות עקב כך, כמו גם המאמצים והמהלכים שבוצעו על ידם לצורך שינוי הייעוד של המקרקעין כצעד ראשון וחיוני טרם פנייה לתובעת לרכישתם, אני מקבלת את התביעה ומורה כדלקמן :

הנתבעים יהרסו כל מבנה ו/או מחובר ו/או נטוע שהקימו על המקרקעין הידועים כחלקה 29 בגוש 18970 ויסלקו את ידם מהמקרקעין וזאת עד ליום 1.3.17.

הנתבעים ישיבו את החזקה במקרקעין, עד אותו מועד, כשהם פנויים מכל נכס ו/או בנייה ו/או תשתית ו/או נטיעה שהוקמה בהם ויימנעו מלעשות שימוש במקרקעין לאחר מכן.

ככל שהנתבעים לא יפנו את המקרקעין בעצמם, תהיה התובעת זכאית לבצע בעצמה את הפינוי, ההריסה והעקירה כאמור לעיל.

אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪, מעבר לסכום בו חויבו בהליך הזמני. בקובעי סכום מתון זה לקחתי בחשבון גם את העובדה שהתובעת בחרה להגיש שתי תביעות במקביל, תחת הגשת תביעה אחת לקבלת שני הסעדים.

סכום זה ישולם תוך 30 ימים.