ת"א 24344-04-13 חן נ' שריג ואח'

התובעת רכשה דירה אשר צמוד לה מחסן לפי נסח רישום המקרקעין. כשלוש שנים לאחר קבלת החזקה בדירה פנתה בכתב לנתבעים, דיירים בבית המשותף המחזיקים במחסן, בדרישה להשבתו לידיה. התובעת עותרת לסילוק ידם של הנתבעים מהמחסן ואלו טוענים כי המחסן מעולם לא נמכר לה אלא הוא בבעלותם אולם לא רשום על שמם מאחר ונפלה טעות עת נרשם הבית כבית משותף. האם זכאים הנתבעים להישמע בטענה זו?

רקע וטענות הצדדים

1.ביום 25.2.09 התקשרה התובעת בהסכם מכר עם מר דוד טמסות לרכישת דירה מספר 13 ברחוב האצ"ל 40 באשקלון, הידועה כגוש 1934, חלקה 93, תת חלקה 13 (להלן: הדירה). לפי הוראות ההסכם רכשה התובעת את מכלול הזכויות בדירה ובכל הזכויות הצמודות והנלוות אליה. לפי נסח רישום מלשכת רישום המקרקעין ביחס לגוש 1934, חלקה 93, תת חלקה 13 ההצמדות לדירה הינן חניה, מרפסת ומחסן המסומן "קיט" בתשריט הבית המשותף בשטח של 4.83 מ"ר (להלן: המחסן).

הבניין בו שוכנת הדירה נבנה על ידי נגר כדורי את דוד חי חברה להשקעות ולבנין בע"מ (להלן: הקבלן) בשנת 1991 לערך. הקבלן מכר את הדירה למשפחת אלקיים. ביום 18.6.02 נרשם הבית כבית משותף. משפחת אלקיים מכרה את הדירה ביום 23.11.08 למר טמסות, אשר החזיק בדירה פחות משנה ומכר אותה לתובעת.

לפי תשריט הבית המשותף והתקנון המוסכם שהוגשו למפקח על רישום המקרקעין הוצאו חלקים מהרכוש המשותף והוצמדו לדירות בבניין. לדירת התובעת, מספר 13, הוצמד המחסן שסומן "קיט".

הנתבעים הינם בעליה של דירה מספר 27 בבניין, בקומה השמינית והאחרונה. לפי מסמכי רישום הבית המשותף מכוחם נערך הרישום במרשם המקרקעין, לדירתם צמודים חניה, שתי מרפסות וגג הבניין, אולם לא הוצמד מחסן לדירתם. בבניין 28 דירות ומהמסמכים שהוגשו עולה כי ישנם רק 20 מחסנים.

2.לטענת התובעת רכשה את הדירה ממר טמסות, שהינו עורך דין במקצועו, אשר טיפל בעסקה והבטיח לה סמוך לאחר קבלת החזקה כי ידאג להשיב לידיה את החזקה במחסן בו החזיקו הנתבעים. נטען כי פנתה מעת לעת לנתבע שהבטיח לפנות את המחסן עד שהודיע כי המחסן שלו ובטעות לא נרשם על שם הנתבעים. התובעת נסמכת על המרשם ועותרת לסילוק ידם של הנתבעים מהמחסן. לחילופין טוענת התובעת כי רכשה את הדירה עם המחסן, בהסתמך בתום לב על הרישום, ולכן זכותה עדיפה על זכות הנתבעים גם אם רשאים הם בגדרו של הליך זה לטעון לזכויות המנוגדות למרשם. מעבר לסילוק היד עותרת התובעת לחייב את הנתבעים בגין דמי שימוש ראויים במחסן ממועד רכישת הדירה ועד להגשת התביעה ולפיצוי בגין עגמת נפש.

הנתבעים לא מתכחשים למרשם אולם טוענים כי משנת 1991, עת קיבלו חזקה בדירתם, קיבלו מהקבלן אישור על גמר בניית הדירה אשר ציין כי ברשותם מחסן. לשיטתם מחזיקים במחסן משנת 1991 ומשלמים בגינו ארנונה. הנתבע טוען כי מר אלקיים השכיר דירתו במשך 18 שנה והנתבע, כיו"ר ועד הבית, סייע לו לטפל בדירתו. לטענת הנתבע עת נמכרה הדירה למר טמסות נודע לו כי בטעות הוצמד מחסן "מס' 3" לדירה 13 במקום לדירתו, דירה 18. (יוער כי אין בחומר הראיות כל זכר לסימון המחסן כמחסן מספר 3). מוסיף וטוען הוא כי מר אלקיים אישר באזניו כי לא רכש דירה עם מחסן ולא מכר את המחסן לטמסות אולם סרב להצהיר כך במפני רשם המקרקעין. עוד נסמך הנתבע על מסמכים מאוחרים שקיבל לאחר הגשת התביעה מהקבלן המאשרים לכאורה כי המחסן היה אמור להיות מוצמד לדירתו. לפיכך טוענים הנתבעים כי נפלה טעות ברישום והמחסן שייך בפועל להם ואין מקום לסילוק ידם.

דיון והכרעה

זכויות התובעת במחסן וידיעתה אודות בעלותה בו

3.בתביעה לסילוק יד די לתובע להוכיח כי הוא הבעלים של המקרקעין והנטל עובר לנתבע להוכיח כי מחזיק בהם כדין. זכות התובעת במחסן, על בסיס המרשם, אינה שנויה במחלוקת. הנתבעים מודים בנכונות המרשם אולם טוענים כי בטעות יסודו. התובעת נסמכת על סעיף 125(א) לחוק המקרקעין הקובע כי רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו. אכן ניתן בהליך המתאים לעתור, במקרים חריגים, לבית המשפט המחוזי לתיקון המרשם, אולם כפי שיפורט להלן, הנתבעים לא עמדו בנטל הכבד לסתירת המרשם. (לעניין האפשרות לתיקון המרשם והנטל הכבד לצורך כך השווה, ת"א (מחוזי ת"א) 55444-02-12 כהן נ' קצב ואח', 12.4.15).