ת"א 24271-03-13 אדר ואח' נ' איי.אס.אס ואח'

מקור הרטיבות בגינה נפלה התובעת אינו ידוע. התאונה ארעה בשעה 16:45, ככל הנראה לקראת סיומו של יום העבודה. עפ"י ההסכם על הנתבעת 1 לנקות החניון פעמיים ביום - לא הוגדרו השעות, אך הדעת נותנת כי עבודות הניקיון מתבצעות בסיום יום העבודה וכן פעם נוספת במהלך היום, אך לא לקראת סיום יום העבודה.

זאת ועוד, יכול והתובעת החליקה בשל מצב החניון בשילוב עם הרטיבות שהייתה במקום.

בכל מקרה, ככל תתקבל תביעת התובעת, יש להביא בחשבון רשלנות תורמת של התובע.

עפ"י ההסכם היה על הנתבעת 1 להוסיף את הנתבעת 3 כמבוטחת נוספת בפוליסה ולא בביטוח ראשוני ומשכך עסקינן בביטוח כפל.

הכיסוי היה אמור לחול בגין אחריותה השילוחית בלבד של הנתבעת 3 לאחריות הנתבעת 1 ואין עסקינן בכיסוי בלתי מותנה.

לסיכום שאלת החבות: הצעתי הינה כי הנתבעות 3-4 תשאנה ב-75% מהחבות הנזיקית והנתבעות 1-2 ב-25%.

על AIG וכלל לשאת בחלקה של הנתבעת 3 עפ"י כללי ביטוח הכפל.

לבקשת הנתבעות 1-2 והראל איני נדרש להודעה שנשלחה להראל בכפוף לכך שיוגש בניהן הסכם פשרה בתוך 21 יום.

סבורני כי המומחה שגה בעת קביעת הנכות ולדעתי אכן היה מקום לקביעת דרגת נכות בשיעור של 10% עפ"י ס' 41(8) לתקנות המל"ל. יחד עם זאת, עסקינן בנכות רפואית שאין משמעה בהכרח נכות תפקודית, במיוחד בשל אופי ושיעור המגבלות.

משאין מחלוקת על הממצאים אלא על הישום בלבד, איני סבור כי יש מקום לזמן את המומחה לחקירה.

הצדדים לא צרפו תלושי שכר של התובעת עובר התאונה. יחד עם זאת, מהתיעוד שהוגש ע"י הצדדים עולה כי בסיס השכר תוקן פעמיים ע"י המל"ל וכי בסופו של יום נקבע כי בסיס השכר הינו 38,850₪ (אישור מל"ל מיום 9.12.12). בתקופת ההיעדרות שולם לתובעת שכר ע"י הנתבעת 3 ודמי הפגיעה שולמו למעבידה. נראה כי מאז התאונה שכרה של התובעת לא נפגע.

לאחר שהבאתי בחשבון את כל טענות הצדדים הצעתי הינה כי ישולם לתובעת סך כולל של 75,000 ₪. מסכום זה יש לנכות את כל תשלומי המל"ל (למעט דמי הפגיעה) בצירוף הפרשי הצמדה. ליתרה יש להוסיף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15%, מע"מ, אגרה ושכ"ט המומחים.

התובעת זכאית ל-25% לפחות בגין חלקה של הנתבעת 1 בחבות הנזיקית.