ת"א 24262-12-11 שמחה סיילס נ' יניב משעלי

ביום 13.12.11 הגישה התובעת, ילידת 1947, תביעה בגין נזקי גוף לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "החוק") שנגרמו לה בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 13.08.08 (להלן: "התאונה"). בד בבד, הוגשה בקשה למינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחום האורטופדי, הנוירולוגי, הנפשי ועיניים.

בהחלטתי מיום 13.12.12 ניתנה הדעת לבקשה כמפורט להלן:

בתחום האורטופדי - מונה פרופ' מ. סלעי כמומחה רפואי מטעם בית המשפט.

בתחום הנפשי והנוירולוגי – הרי שלא נמצא מקום למינוי בתחומים אלה.

בתחום העיניים – במועד מתן ההחלטה לא מצאתי מקום למינוי מומחה בתחום זה. עם זאת, התבקשה התובעת ליתן התייחסות מדוקדקת יותר לנסיבות תוך הפנייה לממצאים הרלבנטיים שבעלי זיקה הינם לתאונה. בסיפא צוין מפורשות כי ככל שעומדת התובעת על בקשתה תפעל כנדרש תוך 10 ימים שאם לא כן יש לראות בבקשה דנן כמי שנדחתה.

התובעת לא פעלה כמפורט לעיל ואך ביום 04.04.13 הודיעה כי תעתור למינוי מומחים נוספים כמצוין בבקשה שצורפה לכתב התביעה, הודעה זו הוגשה בעקבות החלטה יזומה של בית המשפט מיום 20.03.13. בסופו של יום ולפנים משורת הדין, ניתנה לתובעת אורכה בת 60 ימים לשם הגשת הודעה בדבר המשכו של ההליך.

ביום 08.07.13 הגישה התובעת הודעה על צירוף חומר רפואי כתמיכה לבקשה למינוי מומחים, ההודעה כפי שהוגשה הועברה לתגובת הנתבעים.

הנתבעת הביעה התנגדותה למינוי כאמור בתגובתה מיום 31.07.13. לטענתה, פגיעותיה היחידות של התובעת בעקבות התאונה שייכות הינן לתחום האורטופדי גרידא.

בהתייחס לתחום העיניים, ציינה הנתבעת כי לא נגרמה לתובעת כל פגיעה בעיניים וכי הינה בעלת עבר רפואי עשיר בתחום זה (החל משנות ה – 90) עקב חשד לתסמונת "שרוגן" (יובש ניכר של לחמית העין) שלה יש קשר לדלקת פרקים ראומטית שעברה בילדותה וכי בשנת 95 אובחנה התובעת כחולה במחלת עיניים כרונית והיא מטופלת תרופתית עד עתה. זאת ועוד, בדיקה נוספת שנערכה יומיים לאחר התאונה נמצאה תקינה. משכך, המסמכים הרפואיים לאחר התאונה הרלבנטיים לתחום זה מהווים המשך ישיר לטיפול הקבוע אותו היא מקבלת מזה שנים רבות וללא כל קשר לתאונה נשוא תובענה זו. בית המשפט התבקש ליתן את הדעת לעובדה שהתובעת לא ציינה את ההיסטוריה הרפואית שלה בתחום זה תוך ניסיון להטעות את הנתבעת ואת בית המשפט.

בהתייחס לתחום הנוירולוגי והנפשי, ציינה הנתבעת כי התובעת לא נפגעה בראשה ולא איבדה הכרתה. בנוסף לכך, אין כל עדות לטיפול בתחומים אלה: בתחום הנוירולוגי - כל הבדיקות שנערכו לתובעת בתחום זה סמוך למועד התאונה ולאחריה נמצאו תקינות. התלונות הבודדות באשר לסחרחורות נובעות ממחלת העיניים ממנה סובלת ואינן קשורות לתאונה. בתחום הנפשי - התובעת לא צירפה גיליון טיפולים מפסיכולוג / פסיכיאטר אלא אך ביקור אחד על פני 5 שנים שנערך לטענת הנתבעת לצורך הבקשה ועל כן אין בנמצא ראשית ראיה.

בתשובתה של התובעת מיום 21.08.13 צוין כי בתחום העיניים החלה התובעת לסבול מתופעות מהן לא סבלה טרם התאונה. לעניין התחום הנוירולוגי צוין כי התובעת נחבלה בראשה, איבדה הכרתה והופנתה לבדיקת C.T. בבית החולים וכי לאחר התאונה התלוננה על כאבי ראש וסחרחורות.

לעניין התחום הנפשי טענה כי התובעת היתה במעקב נפשי בעקבות התאונה וכי קיים רצף טיפולי ברור ממועד התאונה ועד היום. התובעת הבהירה כי עובר לתאונה לא התלוננה היא על סחרחורות, כאבי ראש ובעיות נפשיות.

ההחלטה בדבר הבקשה למינוי הושהתה כאמור בהחלטתי מיום 16.09.13 היות והסתבר כי מחמת טעות משרדית התובעת לא פנתה למומחה הרפואי שמונה בתחום האורטופדי חרף חלוף זמן רב ממועד מינויו.

ביום 12.05.14 הוגשה חוות הדעת הרפואית בתחום האורטופדי לפיה הוערכה נכותה הצמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 41 (10) ה' – מצב לאחר שבר בשורש כף יד שמאל עם הגבלה בתנועות אך יכולת כיפוף גבי מעל 15 מעלות וכן 10% לפי סעיף 46 (3) – כאבים לאחר שבר באגן מסוג LC-1 ללא תזוזה וללא נזק במפרק סקרו איליאק.

בסיפא ציין המומחה כי לאור תלונותיה של התובעת, בין היתר, על כאבים בעיניים והפרעת ראיה ורישומים על שטפי דם סביב העיניים לאחר התאונה, מציע הוא לשקול מינוי מומחה בתחום זה.

ביום 21.05.14 עוררה התובעת בקשתה למינוי מומחים רפואיים תוך שהפנתה להמלצתו הנזכרת של האורטופד שמונה לשקול מינוי מומחה בתחום העיניים.

הנתבעת הגישה התנגדותה ביום 17.06.14 תוך שחזרה היא על טיעוניה והוסיפה כי לאור מצב הדברים בתחום העיניים אין כל משקל להמלצת המומחה שמונה בתחום האורטופדי היות ואין קשר בין שני התחומים, מה גם שהמומחה לא התבקש לחוות דעתו בעניין זה ולכן אין בכך כדי להוות ראשית ראיה למינוי ויש ליתן החלטה על בסיס התיעוד הרפואי המצוי.

המסגרת המשפטית

בית משפט הדן בבקשה למינוי מומחה רפואי בתביעה לפי החוק האמור, אמור לבחון בקשה זו בהפעילו אמת מידה מקלה ומרחיבה. על כך עמד בית המשפט ברע"א 3497/98 רזין נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נב(5) 136, שם נאמר: