פלוני נ' אחים ע.ז. חמודה חברה לבניין ופיתוח בע"מ ואח'

לפני תביעה לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף, מכוח פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: פקודת הנזיקין), ותביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) לשיבוב, מכוח הוראת סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה- 1995.

רקע וטענות הצדדים בקצרה

התובע יליד 1991, פועל בניין במקצועו, נפגע במהלך עבודתו בשירות הנתבעת 1 (להלן: חב' אחים חמודה או המעביד או הנתבעת 1), וזאת ביום 30.12.2012.

במועד התאונה התובע עבד באתר הבנייה "פרויקט נופר" בנתניה (להלן: האתר), אליו נשלח על ידי חב' אחים חמודה, ששימשה כקבלן משנה מטעם הקבלן הראשי באתר, הנתבעת 3 (להלן: חב' מליבו או הקבלן הראש או הנתבעת 3).

במועדים הרלבנטיים לתאונה חב' חמוד הייתה מבוטחת, על פי פוליסה לביטוח חבות מעבידים, אצל הנתבעת 2 (להלן: חב' מנורה). חברת מליבו הייתה מבוטחת, בפוליסת ביטוח עבודות קבלניות, אצל הנתבעת 4 (להלן: חב' כלל). הפוליסה אף ביטחה קבלני משנה.

על פי הנטען בתביעה, ביום התאונה, בסמוך לשעה 08:00, נתבקש התובע על ידי המנהל האחראי עליו מטעם חב' אחים חמודה, לגשת יחד עם פועל נוסף אל הקומה הרביעית בבניין שבאתר, לקחת מכונת קיטור מדירה מס' 4 ולהנחיה על הפיגום הצמוד לאותה דירה בצד הקיר החיצוני של הבניין. התובע והעובד הנוסף פעלו כמצוות המנהל, נשאו את מכונת הקיטור, שמשקלה כ- 50 ק"ג, כשהעובד השני מוביל אל מחוץ לדירה לכיוון הפיגום. כשהגיעו התובע והעובד הנוסף אל הפיגום עם המכונה ומיד כשנעמדו עליו, הפיגום קרס והתמוטט והתובע נפל מהקומה הרביעית ונחבט בקרקע (להלן: התאונה).

ממקום התאונה התובע פונה לבית החולים לניאדו, שם אושפז עד ליום 2.1.2013, ואובחן כסובל מפגיעה רב מערכתית: חבלת ראש עם אובדן הכרה, שברים בצלעות ושבר מרוסק בצלע הראשונה, חזה אוויר, שבר זיז רוחבי של חוליות C6, ו- D1-D3, שבר בסטרנום ושבר מרוסק בקלוויקולה.

שיעור הנכות הרפואית הצמיתה: בתחום האורתופדי מונה מומחה רפואי מטעם בית המשפט, פרופ' סודרי, שקבע נכות צמיתה בשיעור 5%, בגין השבר בגוף החוליה C1, שהתרפא ללא תזוזה ניכרת וללא הגבלה בתנועה של עמוד השדרה בקרבת החוליה, וזאת לפי תקנה 37(8)(א) לתוספת לתקנות. בתחום הנפשי מונתה ד"ר איילה שיינקמן, כמומחית מטעם בית המשפט, והעריכה כי נכותו הצמיתה של התובע עומדת על 5% בגין סימפטומים המתאימים לאחר זעזוע מוח (עצבנות, חוסר סבלנות, לביליות אפקטיבית, ירידה קלה בזיכרון ובריכוז), וזאת בהתאמה לסעיף 34(ב) לתוספת לתקנות, שעניינה: קיומם של סימנים אובייקטיבים וסובייקטיביים המגבילים באופן בינוני את ההתאמה הסוציאלית וכושר העבודה. באשר לנכות בתחום הכירורגיה, הצדדים הסכימו כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 7.5%. בהקשר זה יש לציין, כי הוועדה הרפואיות שליד המל"ל, קבעה את נכותו של התובע בתחום זה, בשיעור של 10% לפי סעיף 38(1)(ב)(4) לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956, בגין שינויים בצורת בית החזה שנגרמו עקב הפציעה בתאונה, לאחר כריתת שתי צלעות מצד אחד. הצדדים הסכימו כי התובע יסתמך על הנכות הרפואית שנקבעה במל"ל בתחום האמור. הנתבעות הגישו חוות דעת נגדית, לפיה הוערכה הנכות בשיעור של 5% בגין כאבים בבית החזה ורגישות למישוש בקדמת עצם החזה. בסופו של יום, הצדדים הסכימו להעמיד את שיעור הנכות על 7.5% כאמור לעיל. לסיכום, שיעור הנכות הרפואית הצמיתה המשוקללת עומד על 16.5%.

המומחים מטעם בית המשפט לא נחקרו על חוות דעתם ולמעשה, שאלת שיעור הנכות הרפואית הצמיתה אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים.

שתי מחלוקות עיקריות ניטשו בין הצדדים, שאלת חלוקת החבות הנזיקית בין חב' אחים חמודה לבין חב' מליבו, ושאלת שיעור הנכות התפקודית והפגיעה בכושר ההשתכרות של התובע.