ת"א 24124-06-14 מאיר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ

מבוא

1. בפני בקשתה של הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעות המוסד לביטוח לאומי בנוגע לנכות התובעת, ולמנות מומחה רפואי בתחום האורתופדיה.

2. על פי המתואר בכתב התביעה, נפגעה התובעת בתאונת דרכים, כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, שאירעה ביום 20.6.12 בעת שנהגה ברכבה. לאחר התאונה פנתה התובעת לבית החולים "ברזילי" באשקלון ובבדיקותיה אובחן שהיא סובלת מחבלה בעמוד שדרה צווארי המלווה ברגישות, וכן מחבלה בעמוד שדרה גבי תחתון המלווה ברגישות.

3. התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה, וביום 11.5.14 קבעה הוועדה הרפואית כי החל ביום 22.7.12 עומדת נכותה הצמיתה של התובעת על שיעור של 14.5% (בגין הגבלה בתנועות עמוד שדרה צווארי - בשיעור 10% בהתאם לפרט 37(5)א' לתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן: "התוספת לתקנות"), ובגין פגיעה שורשית בחוליות עמוד שדרה צווארי -בשיעור 5% בהתאם לפרט 31(4)א'I לתוספת לתקנות).

   הבקשה

4. ביום 25.2.15 הגישה הנתבעת בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית בעניין הנכות האורתופדית. הנתבעת טענה בבקשתה שקביעת המוסד לביטוח לאומי הייתה שגויה, שכן היא נקבעה מבלי שעמד בפני הוועדה הרפואית החומר הרפואי במלואו, ועל כן התעלמה הוועדה מעברה הרפואי של התובעת בתחום האורתופדי.

5. הנתבעת פירטה כי בתביעת התובעת בביטוח לאומי לקביעת דרגת נכות מעבודה הצהירה התובעת כי היא לא סבלה בעבר ממגבלות או מכאבים דומים לאלו שציינה בתביעתה. לטענת הנתבעת הצהרה זו אינה נכונה ומתיקה הרפואי של התובעת עולה כי היא עברה 3 תאונות דרכים לפני התאונה נושא תביעה זו, שבמהלכן נחבלה בעמוד שדרה צווארי וסבלה מכאבים בעמוד שדרה עליון, מכאבי ראש, מבעיות קשות בכתף שמאל, מהגבלת תנועה וכיוצ"ב.

6. הנתבעת הוסיפה וטענה כי יש בעובדות אלה כדי להשפיע על שאלת הקשר הסיבתי בין הנכות שנקבעה לבין התאונה, ואולם הוועדה הרפואית לא דנה בכך כיוון שהסתמכה על הצהרת התובעת. בנסיבות אלה נטען שיש להתיר לנתבעת להגיש ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי, ולמנות לשם כך מומחה מתחום האורתופדיה.

7. בתשובה לתגובת התובעת השיבה הנתבעת כי החומר הרפואי שעמד בפני הוועדה הוא החומר הרפואי הנוגע לתאונה נושא תיק זה בלבד. עוד ציינה כי בדוח הוועדה אין ראיה לכך שהיא הייתה ערה לשלוש התאונות הקודמות שאירעו לתובעת.

   עמדת התובעת

8. התובעת התנגדה לבקשה והפנתה לפסיקה שלפיה מתן היתר להבאת ראיות לסתור הינו חריג אשר יופעל בצמצום ובמקרים חריגים בלבד.