ת"א
המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי תל אביב - יפו
|
24088-08-13
11/09/2017
|
בפני השופטת:
יעל בלכר
|
| - נגד - |
המבקשים:
1. איי אי ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ
2. האודן סוכנות לביטוח (2002) בע"מ
|
המשיבים:
1. דוד מלמד
2. נתן מלמד
|
| החלטה |
לפני בקשה להטלת עיקול להבטחת ביצוע פסק דין מכוח תקנה 363(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי.
זוהי לשון התקנה:
"363 (ב). בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני להבטחת ביצוע פסק הדין בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו, ואין צורך, לשם כך, בהמצאת התחייבות או במתן ערובה לפי תקנות 364 ו- 365(ב); הבקשה לסעד הזמני יכול שתהיה בעל פה".
לפי התקנה, יינתן הסעד לפי בקשה שהועלתה בע"פ או בכתב "בעת מתן פסק הדין או בתכוף לאחריו". כפי שנפסק, השאלה מהי תקופת הזמן המקיימת את דרישת סמיכות הזמנים תיבחן בכל מקרה לגופו. יחד עם זאת, ברור כי מדובר בהכרח בפרק זמן קצר.
עוד נקבע, כי סמיכות הזמנים בין המועד שניתן הסעד לבין המועד שניתן פסק הדין, יורדת לשורש סמכותו של בית המשפט ליתן סעד מכוחה של התקנה.
כך נפסק ברע"א 288/05 גדרם שמנים בע"מ בפירוק נ' רוזנצוויג (ניתן ביום 21/1/05, כב' הש' גרוניס):
"אין לקבוע מסמרות בשאלה, מהי תקופת הזמן שבה מתקיימת הסמכות האמורה לאחר מתן פסק הדין וברי, כי כל מקרה צריך להיבחן על פי נסיבותיו. על כל פנים, מן הביטוי 'בתכוף לאחריו' עולה, כי מדובר בהכרח בפרק זמן קצר" (ההדגשה שלי - י.ב).
בהתאם, ברע"א 288/05 הנ"ל, נפסק כי לנוכח חלוף הזמן, בית המשפט לא היה רשאי כלל ליתן את הסעד שהתבקש כארבעה חודשים לאחר שניתן פסק הדין; ובקשת רשות ערעור כנגד ההחלטה לבטל את העיקול, נדחתה מטעם זה (אף שההחלטה התבססה על נימוקים אחרים). [לסוגיית הסמכות ראו גם: ת.ב. (י-ם) 101/72 מזרחי נ' מזרחי, פס"מ (תשל"ד) 1, עמ' 48]
הטעם לדרישת סמיכות הזמנים נעוץ בתכליתה של התקנה. אין מדובר ב"מסלול מקוצר" או נח יותר לזוכה בפסק הדין או מסלול עוקף להליכי ההוצל"פ שנועדו לביצוע פסקי דין, כי אם ב"סעד גישור" להבטחת ביצועו של פסק הדין עד לפניה להוצל"פ (ככל שדרוש הדבר). הדברים הובהרו בע"א 890/05 משה נ' שרב השקעות בע"מ (ניתן ביום 25/12/15, כב' הש' נאור) כדלקמן:
"דומה כי תכלית הוראה זו היא למנוע הברחת נכסים על ידי החייב בפרק הזמן העשוי לחלוף ממועד מתן פסק הדין ועד מועד פתיחת תיק הוצל"פ לביצועו של פסק-הדין. פרק הזמן של 'בתכוף לאחריו' נועד לאפשר למבקש שהות מספקת לפתוח תיק הוצאה לפועל לביצוע פסק הדין. על כן, מדובר בהכרח בפרק זמן קצר".
בע"א 890/05 הנ"ל הוגשה הבקשה לעיקול להבטחת פסק דין שניתן בערעור, כשבועיים ממועד מתן פסק הדין ומבלי שנעשתה פניה לראש ההוצל"פ לביצוע פסק הדין. בית המשפט העליון קבע, כי החלטה לפי בקשה כאמור, איננה יכולה להיחשב כהחלטה שניתנה "בתכוף" כלשון התקנה וכי די בשיהוי זה כדי לדחות את הבקשה. עוד הוסיף, כי בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענת המבקש שהעיקול חיוני.
ביישום הדין לענייננו סבורני, כי אין מקום למתן סעד כמבוקש מכוח תקנה 363(ב), ואני מורה על דחיית הבקשה.