ת"א 24015-05-14 קרנר ירון ואח' נ' מייזנר ואח'

1.בפניי בקשת הנתבעים 2-3 לדחות את תביעת התובעים 2-3 על הסף.

עסקינן בתביעת רשלנות רפואית שהגישו התובעים כלפי הנתבעים בעילה של הולדה בעוולה בהתאם להלכה שבע"א 1326/07 ליאור המר נ' פרופ' עמי עמית ואח' מיום 28.5.12 (להלן: "הלכת המר").

בהמשך ולאור ההלכה שיצאה ברע"א 4512/13 בית חולים הסהר האדום נ' פלוני ואח' מיום 28.8.14 (להלן: "הלכת הסהר האדום"), ביקשו התובעים לתקן את התביעה באופן שהתביעה תוגש בשמה של בתם בהתאם לדין שחל עובר להלכת המר של "חיים בעוולה" תחת "הולדה בעוולה". הבקשה אושרה והתביעה תוקנה.

2.בכתב התביעה המתוקן כרכו התובעים 2-3 (להלן: "ההורים"), לבד מתביעת בתם גם תביעה עצמאית שלהם כמיטיבים של בתם וכן בעילה של פגיעה באוטונומיה. יש לציין כי בכתב התביעה נוסחה עילת הפגיעה באוטונומיה והעדר הסכמה מדעת, כעילת הבת דרכם של ההורים, התובעים 2-3, אך ברי כי מדובר בעילת תביעה של ההורים ולו מן הטעם כי בשלבים הרלוונטיים לא הייתה הבת אישיות משפטית בהתאם לדין.

3.הנתבעים 2-3 טוענים כי יש לדחות את תביעתם העצמאית של ההורים בעילות אלו מחמת שהתיישנה. זאת בהתאם להלכת הסהר האדום ולאור העובדה כי לידת התובעת 1 ארעה בשנת 2002.

בכל הנוגע לעילות המקבילות כמו עילת המיטיבים ממילא לא יהיו התובעים זכאים לכפל פיצוי.

4.ההורים טוענים מנגד כי בתביעתם המתוקנת תבעו לא רק בעילה הישירה של בתם בגין "הולדה בעוולה", אלא גם בשתי עילות נוספות שאין להן כל קשר לעילה בגין "חיים בעוולה" לפי "הלכת המר".

לדידם עילות תביעתם, כמיטיבים ומכוח עילת הפגיעה באוטונומיה, היו קיימות לפני "הלכת המר" ונותרו אחריה.

5.בכל הנוגע לתביעתם כמיטיבים, הם מפנים להלכה בעניין ע"א 3622/96 אברהם חכם ואח' נ' קופת חולים מכבי, מיום 17.6.98 פ"ד נב (2) 638, מפי השופט אנגלרד שעל פיה אם טרם התיישנה תביעת הילוד כי אז דין זהה חל גם על תביעת ההורים כמיטיבים במובן החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים (הטבת נזקי גוף), התשכ"ד-1964 שכן זכותם של ההורים כמיטיבים באה מכוח זכותו של הניזוק בדרך של סוברוגציה.