פלוני נ' סואעד ואח'

לפני בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות והעדר עילה.

1.המשיבה הגישה ביום 5.10.16 תביעת נזקי גוף לפי פקודת הנזיקין. לטענתה, היא נפגעת עקיפה וסובלת מנכות נפשית ופיזית כתוצאה מאירוע תאונת דרכים מיום 4.3.06, בין הרכב בו נהג הנתבע 1 (להלן: "המבקש") לרכב בו נהג בנה המנוח שנהרג כתוצאה מהתאונה.

2.לטענת המשיבה, בעקבות התאונה היא סובלת מהפרעות נפשיות, דיכאון ותגובות אבל , שאף הביאו אותה למספר ניסיונות התאבדות שלא צלחו והיא אף טופלה במסגרת אשפוז יום פסיכיאטרי בבי"ח זיו בצפת. בנוסף, בעקבות התאונה היא סובלת מלחץ דם גבוה, בצקת ברגליים, השמנת יתר ואי ספיקת לב כרונית.

3.המשיבה טענה, כי מאחר ושאלת אחריותו של המבקש לגרימת הנזק בכל הקשור לתאונת הדרכים דנן הוכרעה בפס"ד מיום 30.3.11 (ת.א 92-08 (מחוזי-נצ') (להלן "תביעת העזבון"), על המבקש ו/או מבטחתו המבקשת 2 לפצותה בגין נזקיה כתוצאה מפגיעתה בתאונה.

4.המבקשים הגישו כתב הגנה וכן בקשה זו, לדחיית התביעה על הסף.

5. לטענת המבקשים, התביעה הוגשה ביום 5.10.16 בגין נזקים שאירעו, על פי הנטען, בתאונת דרכים מיום 4.3.06, בחלוף למעלה מ-3.5 שנים מתום תקופת ההתיישנות ועל כן התביעה התיישנה. בנוסף, על פי כלל ייחוד העילה, גם אם היתה למשיבה עילת תביעה על פי הלכת אלסוחה, היה עליה לתבוע את הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים, "קרנית" שכן על פי הנטען היא נפגעה כתוצאה מנהיגת בנה המנוח ברכב חסר ביטוח, ואין לה עילה או יריבות עם רכב המבקשים.

6.המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, במסגרת תביעת העזבון אשר הכיר בחבות המבקשים בפיצוי עיזבון המנוח, והעדר אחריותה של קרנית, קמה למשיבה עילת תביעה מכוח פקודת הנזיקין. לעניין טענת ההתיישנות עילת התביעה נולדה ביום 11.3.11 יום מתן פסה"ד. בנוסף, המשיבה לא ויתרה על תביעתה והתביעה דנן מהווה שלב נוסף בתביעה שהגישה ביום 22.1.15 לבימ"ש השלום בצפת ואשר נמחקה ביום 16.11.15 ע"י ביהמ"ש מחמת חוסר מעש. משכך, ומאחר והתביעה בענייננו הוגשה פחות משנה מאז נמחקה התביעה הראשונה הוגשה התביעה בענייננו כדין מכח סעיף 16 לחוק ההתיישנות.

7.המבקשים במסגרת תגובתם לתשובת המשיבה, טענו כי היה בכוחה של המשיבה להגיש את תביעתה במסגרת תקופת ההתיישנות. בנוסף, אין למשיבה עילה בנזיקין ועליה למצות את תביעתה במסגרת חוק הפיצויים. פסה"ד שניתן במסגרת ת.א 92-08 אינו מקים עילה, שכן העילה קמה ביום קרות התאונה וממועד זה החל מרוץ ההתיישנות. זאת ועוד, פסה"ד אינו יכול לסייע למשיבה שכן מעולם לא היתה לה עילה כלפי הרכב בו נהג המבקש אלא לכל היותר, ככל שתוכיח כי היא בגדר "נפגע" במובן הלכת אלסוחה, כלפי הרכב בו נהג בנה המנוח. המבקשים טענו עוד, כי בפסה"ד נדחתה העילה של המנוח כלפי קרנית, אך לא של אדם אחר שאינו נהג חסר ביטוח ומשולל זכאות.

עוד טוענים המבקשים כי ארוסתו של המנוח הגישה אף היא תביעה כנגד המבקשים וקרנית, תביעה שנדחתה כלפיהם בהסכמה, כפי הנראה לאחר שאותה ארוסה הגיע להסדר מחוץ לכתלי בית המשפט עם קרנית.

דיון והכרעה