ת"א 23992-06-14 תשובה נ' כחלון ואח'

בעניין בקשה למתן רשות לניהול חקירה נגדית של הנתבע -

לאחר שקראתי את הבקשה, התגובה והתשובה לה, ושקלתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הבקשה. להלן טעמי.

1. כידוע, כלל 36 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986 קובע כך:

    

   "עורך דין כעד

    

   36. (א) לא ייצג עורך דין אדם בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם באחד משלבי ההליכים האמורים; נקרא עורך הדין להעיד מטעמו של אדם אחרי שהחל לייצגו - יחדל מן הייצוג.

    

   (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מסירת עדות כשעורך דין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בענין שהוא טכני או ברשות בית המשפט או ברשות הועד המחוזי."

    

2. כפי שנפסק, כלל 36 הנ"ל, הוא גיבושו בכתב של עקרון מקובל וידוע, המבוסס על ההתנגשות האפשרית בין חובתו של עורך הדין כלפי בית המשפט, כהוראת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, לבין נתינתה של עדות לפני אותו בית המשפט מטעם לקוחו; וכך קבע בית המשפט העליון בע"א 5185/93 היועמ"ש נ' מרום, פ"ד מט (1) 318, בעמ' 338 – 339:

    

   כלל 36 לכללי האתיקה אינו אלא גיבוש בכתב של עיקרון המקובל מאז ומקדם.

   ראו, למשל: ע"א 185/46 עזבון ינטל מרקוביץ ואח' נ' בן סינור ואח' (פרשת ינטל מרקוביץ [11]), בעמ' 222(מפי השופט ש' ז' חשין). ראו עוד ע"א 130/77 י' עוזרי נ' ש' עוזרי [12], בעמ' 354(מפי השופט שמגר). יסודה של ההלכה, כמסתבר, בהתנגשות אפשרית בין חובתו של עורך-דין כלפי בית המשפט - לעזור לבית המשפט לעשות משפט, כהוראת סעיף 54 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א- 1961- לבין נתינתה של עדות לפני אותו בית-משפט מטעם לקוחו. הוסף על שתי אלו את חובתו של עורך הדין לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, וידעת כי הנטל על עורך הדין לשאת בכל שלוש החובות, על המתחייב מהן, עלול להיות כבד מנשוא. "אל תביאני... לידי נסיון" (ברכות, ס, ב [ב]), זו היא תפילת המאמין, כאומר שאם תביאני לידי ניסיון, ובהכירי את עצמי, יקשה עליי במאוד לעמוד בו, וחוששני שמא אכשל.