ת"א 23970-07-15 מולקנדוב נ' י.ל.א משאבים והסעות בע"מ ואח'

1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת בתאונת דרכים מתאריך 2.6.14 (להלן: "התאונה"). ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) קבעה כי בעקבות התאונה לתובעת נותרה נכות בשיעור של 10% בגין קרע חלקי בגיד סופראספינטוס בכתף ימין (ראו החלטת הוועדה הרפואית לעררים מיום 13.5.15). נכות זו היא "קביעת דרגת נכות לפי חוק אחר" ולפי סעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים") מחייבת בתיק שלפניי.

2. נתבעת 2 מבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לעררים. לטענתה, הוועדה קבעה לתובעת נכות בגין כתף ימין, למרות שבבדיקת US מתאריך 7.6.06 אובחן כבר אז קרע חלקי בגיד בכתף ימין, באורך של 7 מ"מ (ראו ממצאי בדיקה על-קולית מתאריך 7.6.06 ותיעוד רפואי מקופת חולים מתאריך 27.6.06, נספחים ו ו – ט לבקשה להביא ראיות לסתור). קרע זה יכול שנגרם בשל תאונת דרכים קודמת מחודש אפריל 2006 בה התובעת היתה מעורבת ויכול שנגרם מכל סיבה אחרת, אך בין כך ובין כך מאחר שאובחן כשמונה שנים לפני התאונה נשוא תיק זה, לא היה מקום לקבוע בגינו נכות הנובעת מהתאונה. לדידה של נתבעת 2, האמור מצדיק להביא ראיות לסתור ומצדיק למנות מומחה מטעם בית המשפט אשר יבדוק את התובעת ויעריך את מצבה הרפואי והקשר הסיבתי לתאונה.

3. התובעת מתנגדת לבקשה וטוענת כי לפני הוועדה הרפואית לעררים היה מונח כל תיקה הרפואי, ואין זה מסוג המקרים החריגים בהם יתיר בית המשפט לצד להביא ראיות לסתור.

דיון 

4. כאמור, בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים קביעת הוועדה הרפואית לעררים, מחייבת. עם זאת, בית המשפט רשאי להתיר לבעל דין להביא ראיות לסתור את הקביעה "אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". בית המשפט ינקוט באפשרות זו רק במקרים מיוחדים וחריגים - אם לפני הוועדה הרפואית לא היו עובדות רלוונטיות לגבי מצבו הרפואי של הנפגע שהיה בהן כדי להגיע להחלטה שונה, אם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע מאז קביעת הוועדה או אם ההליך היה נגוע בפגם מהותי (ר"ע 634/85 עודה נ' רותם – חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505, 509 (1985); רע"א 4707/10 המאגר הישראלי לביטוח רכב נ' כדמור (2010); רע"א 1254/17 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (2017)).

5. אין המקרה שלפניי נופל לגדר אותם החריגים המתוארים לעיל.

בתאריך 7.6.06, כשמונה שנים לפני התאונה, אובחן בבדיקת US קרע חלקי בגיד בכתף ימין (ראו תוצאות בדיקה על קולית מתאריך 7.6.06, נספח ו' לבקשה להביא ראיות לסתור). עם זאת, כתשעה חודשים מאוחר יותר, ובתאריך 21.3.07 בוצעה בדיקת US נוספת בה נמצאו שרירי הכתף הימנית תקינים. דהיינו, יש לפנינו בדיקה עדכנית יותר אשר שוללת ממצא של פגיעה בכתף ימין. הדברים עולים בקנה אחד גם עם קביעתה של ועדה רפואית בתאונה הקודמת, זו שמשנת 2006 (שגם היא היתה תאונת עבודה), כי לתובעת נותרה נכות בכתף שמאל בלבד, למרות שהתלוננה על כאבים בשתי הכתפיים (ראו החלטת הוועדה הרפואית מדרגה ראשונה מתאריך 18.4.07, בעמ' 2; החלטת הוועדה הרפואית לעררים מתאריך 10.7.07 בעמ' 2).

זאת ועוד, בתאונה הנוכחית, שאת קביעת הוועדה הרפואית לעררים לגביה הנתבעת מבקשת לסתור, צוין במפורש כי הוועדה עיינה בתיק הרפואי של התובעת, כך שהחומר הרפואי עמד לנגד עיניה כאשר קבעה את נכותה של התובעת בגין כתף ימין. יוטעם כי עסקינן בהחלטת ועדת רפואית לעררים בערר על החלטת הוועדה הרפואית מדרגה ראשונה אשר סברה שבכל הקשור לכתף ימין "[ש]מדובר בהחמרה זמנית וחולפת על רקע מצב קודם, ולכן לא נותרה נכות בגין התאונה." (ראו עמ' 4 בפרוטוקול הוועדה מיום 9.2.15). הוועדה הרפואית לעררים קבעה אחרת וקיבלה את הערר תוך שהיא הופכת את החלטת הוועדה הרפואית מדרגה ראשונה ושוללת ממצא בקשר לכתף ימין - "מעיון בתיק הרפואי לא נמצא עבר על כתף ימין אלא על כתף שמאל, ולא כפי שצוין בפרוטוקול מדרג ראשון" (ראה עמ' 4 בפרוטוקול הוועדה מיום 13.5.15). מהאמור עולה כי הוועדה הרפואית לעררים היתה מודעת וערה לסוגיית כתף ימין, וקיבלה החלטה שבתחום מומחיותה הרפואית כשלפניה בדיקת US תקינה משנת 2007 (המאוחרת לבדיקה אליה מפנה הנתבעת) לפיה לתובעת אין "עבר" רפואי בגין כתף ימין, וכל נכותה בכף ימין נובעת מהתאונה הנוכחית.

6. משלא הוכח כי התמונה הרפואית שלפני ועדת העררים היתה חלקית; משלא חל שינוי במצבה הרפואי של התובעת לאחר החלטת הוועדה הרפואית לעררים ומשלא נפל פגם מהותי בשיקול דעתה של הוועדה, דין הבקשה להביא ראיות לסתור, להידחות. נכותה הרפואית של התובעת בגין התאונה עומדת על 10% (כתף ימין).