ת"א 2395-08

א. התביעה ומה שבעקבותיה

1.עניינו של פסק דין זה בתביעת נזיקין, אשר בה נטען כי התובע 1 (להלן: התובע) נורה ביום 5.6.03 מאש כוחות הביטחון הישראליים וכי בשל כך הוא נפגע בראשו וסובל מבעיות בתחומי הנוירולוגיה והאא"ג ומצלקות. בבקשה (מ-5.8.03) שהגישו התובעים לפרקליטות הצבאית (וצורפה כנספח ד' לכתב התביעה) צוין (בסעיף 4) כי באירוע הנטען נפגע התובע מכדור גומי.

2.ההליכים בקשר לאירוע הנדון החלו בבית משפט השלום בירושלים ובשלב מסוים (ב-7.9.08) נעתר בית משפט השלום לבקשת התובעים והדיון בתביעה הועבר לבית המשפט המחוזי.

3.בשל כך שהנתבעת לא השיבה לבקשת ההעברה הנ"ל, היא חויבה (במסגרת החלטת ההעברה) בהוצאות בסך 3,000 ש"ח בצירוף מע"מ. בהמשך הדרך (לאחר ההעברה) עתרה הנתבעת לביטול החיוב האמור ונקבע לגביו כי גבייתו תעוכב עד החלטה אחרת וכי ניתן יהיה להידרש אליו בסיום ההליכים (החלטה מ-8.12.08).

4.התובע הוא יליד 11.9.97. במועד האירוע הנטען הוא היה כבן 6 שנים ובמועד פסק דין זה הוא כבן 19 שנה.

5.התובעים 2 ו-3 הם הורי התובע.

6.לפי הנטען בכתב התביעה (בסעיפים 4-3 ו-12) האירוע התרחש במחנה הפליטים בלאטה שבנפת שכם, בכניסה הצפונית של המחנה, במרחק 15 מ' מהמסגד הגדול. נסיבות האירוע היו כדלקמן:

"ביום 5.6.03 בשעה 8:30 או בסמוך לכך, בזמן שעמד התובע בפתח חנות אביו, אשר... נמצאת בקומת הקרקע בבניין שבו נמצא ביתם, נפתחה לעברו אש ע"י חיילי ו/או שוטרי הנתבעים, שהיו באותה עת ברכב צבאי במרחק של כעשרים מטר מהחנות, מבלי שהיה לכך כל הצדק ו/או צורך ומבלי שהייתה במקום כל התפרעות ו/או חילופי ירי ו/או כל אירוע חריג אחר אשר סיכן את חיי החיילים".

7.התובעים טוענים כי בנסיבות שצוינו נעשתה כלפיהם עוולה בנזיקין המחייבת לפצותם.

8.בכתב ההגנה נטען כי יש לדחות את התביעה. לפי הטענה, זו התוצאה המתאימה בשל חסינות הנגזרת מכך שהאירוע אירע במסגרת "פעולה מלחמתית" ומכל מקום, לא בוצעה עוולה נזיקית.