ת"א 23947-03-13

1.לפניי התנגדות התובעת להגשת תצהיר הנתבעות, וזאת משלושה טעמים: האחד, כי התצהיר איננו ערוך כדין ואיננו חתום. השני, התצהיר הוגש באיחור. הטעם השלישי הוא הרחבת חזית שכן בתצהיר הועלתה לראשונה ,הטענה לעניין כפירת הנתבעת 1 באחריות,בעוד שלטענת התובעת,נוהל מו"מ במשך כל ההליך על גובה הנזק בלבד.

2.הנתבעות התנגדו לבקשה וטענו כי אין מניעה לאמת את התצהיר במהלך הדיון הקרוב. לגופו של עניין נטען כי התובעת היא זו אשר הגישה ביום 25.5.15 בקשה להגשת תצהיר נוסף מן הטעם של גילוי האמת, לפיכך , ומאותו הנימוק, אין למנוע מהנתבעות להציג את האמת העובדתית לפני בית המשפט באמצעות הגשת התצהיר הגם שהוגש באיחור. לטענת הנתבעות, לאחרונה נודע להן מסוכן הביטוח כי לנתבעות אין קשר למאורע הנדון בשום צורה שהיא וכי בית האריזה מהווה אישיות משפטית נפרדת ומנותקת מנתבעת 1.

הכרעה:

3.אימות התצהיר כדין- הטענה כי יש למחוק את התצהיר מן הטעם שלא אומת כדין,נדחית. אכן על פי סעיף 15 (ב) לפקודת הראיות, יש להזהיר תחילה את המצהיר ונתינתה של האזהרה תאושר על פני התצהיר על ידי אחד מבין אלה שהורשו לכך באותו סעיף. עם זאת, שעה שהמצהיר ממילא אמור להתייצב בפני בית המשפט ואמור להיות מוזהר, על ידי בית המשפט כי עליו לומר את האמת בנוסח הקבוע בסעיף 15 (א) לפקודה ויאשר במפורש בפני בית המשפט את נכונות תצהירו וחתימתו על התצהיר הרי שיתמלאו דרישות פקודת הראיות ואין למנוע הגעה לחקר האמת בגין המחדל באופן בו הוגש התצהיר מלכתחילה. בעניין זה ראה גם החלטת ביהמ"ש בתא"מ 12054-11-10 בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ נ. אשרף סרוג'י, שם בית המשפט הגיע לאותה מסקנה בדבר ריפוי המחדל באזהרת המצהיר על ידי בית המשפט.

האיחור בהגשת התצהיר-אכן, שומה היה על הנתבעות להגישן ראיותיהן עד ליום 1.3.15, אלא שהתובעת בעצמה הגישה ביום 25.5.15 בקשה להארכת מועד להגשת תצהיר עדות ראשית נוסף מטעם התובעת ולמעשה, צירפה אותו לבקשתה. במצב דברים זה מצופה היה מן התובעת, אשר היא עצמה ביקשה להציג ראיות באיחור, שלא תתנגד להגשת תצהיר הנתבעות באיחור, בייחוד שעה שמועד ההוכחות נקבע רק ליום 16.6.15 ולכן יש די זמן לתובעת לעיין בתצהיר ולהתכונן לדיון. זאת ועוד, בפסיקה ובספרות המשפטית כבר נקבע כי בית המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת גם באיחור ,אפילו בשלב הערעור, וגם אם אי הגשתה במועד נבעה ממחדלו של בעל הדין (ראו בספרו של השופט א' גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" מהדורה שמינית, בעמ' 616-617: "במקרים מתאימים עשוי בית משפט של ערעור להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל דין". קל וחומר כשבענייננו אין המדובר בראיה נוספת אלא,מדובר במועד שנקבע על ידי בית המשפט והוא איננו נזקק לטעמים מיוחדים על מנת להאריכו. לאור כל האמור,ועל מנת שלא למנוע ממי מהצדדים להגיש ראיותיו,אני מאריכה המועד להגשת תצהיר הנתבעות וכן התצהיר הנוסף מטעם התובעת,עד למועד הגשתם בפועל.

4.הטענה להרחבת חזית- גם אם המדובר בטענה שהתובעת הופתעה ממנה,אין המדובר בהרחבת חזית, שכן כבר בכתב ההגנה הכחישה נתבעת 1 את העסקת התובעת וטענה להעדר יריבות והעדר חבות. עם זאת,נכון שהטענה המפורטת כאילו בית האריזה בשליטת חברה אחרת וכאילו המכונה שממנה נפגעה התובעת איננה בבעלותה כמו גם הטענה שתובעת עובדת של חברת כוח אדם בשם "שחף" , וכי הנתבעת 1 מעולם לא פנתה לחברה זו על מנת להעסיק את התובעת, הינן טענות שלא פורטו גם לא בתחשיב נזק שהגישו הנתבעות לבית המשפט.

בסעיף 14 לתשובתה לתגובה ביקשה התובעת כי ככל שהגשת תצהיר הנתבעות תאושר, יתאפשר לה לזמן לדיון ההוכחות הקרוב את נציגי חברת "שחף" ונציג הנתבעת 1 שנכחו במפעל בעת האירוע. למעשה, המדובר בבקשה להבאת ראיות "מפריכות". אמנם, הפסיקה קובעת כי הבאת ראיות מפריכות אפשרית רק לאחר סיום הוכחות ההגנה. ראו דברי הנשיא מ' נאור ב רעא 1294/11 DAVID GELLER נ' רועי בן ימי,"

עם זאת, הנתבעות כתבו בשולי תגובתן כי: "לא תהיה לנו התנגדות שיוגש תצהיר נוסף מטעם הנתבעת אך היות ואיננו יודעים את תוכנו, מבוקש שתשמר לנו הזכות שבמידת הצורך, נוכל להגיש תצהיר שיתייחס לטענות שיהיו באותו תצהיר". מכאן שהנתבעות הסכימו להבאת ראיות מפריכות,כבר עתה ובלבד שאלו תתייחסנה אך ורק לטענות "המפתיעות".

לאור כל האמור,הבקשה נדחית.