ת"א 23939-04-12 עובדיה ואח' נ' חברת גני יהושע בע"מ ואח'

ככל שאכן התאונה ארעה במקום בו נטען ע"י התובע כי ארעה, נראה כי גם אם לא ניתן היה לתכנן את המסלול באופן אחר, נכון וראוי היה להציב מראה שהיתה מאפשרת לרוכבים לצפות בדרך וברוכבים שמעבר לעיקול. התובע כמו גם הנתבע לא טענו כי המסלול לא מוכר להם ועל כן ככל שעסקינן בתובע יש להביא זאת בחשבון לעניין רשלנותו התורמת.

ככל שהתאונה ארעה במקום הנטען ע"י הנתבעת 1 – איני סבור כי מוטלת על הנתבעים 1,3 והצד השלישי חבות בגין תכנון המסלול או ביצועו שכן שדה הראייה רחב ונראה כי ניתן לראות ממרחק סביר את הרוכבים שמעבר לעיקול (בנקודת זמן זו לא אוכל להכריע בין הגרסאות הנוגדות בדבר מקום אירוע התאונה). יחד עם זאת, אסב תשומת הלב כי חוות דעתו של ביקלס ותמונות מקום אירוע התאונה כגרסת התובע צורפו לכתב התביעה ונתבע 4 לא הכחיש את מיקומה. כן טען בס' 2 לכתב הגנתו כי "...התובע הגיח במהירות מעיקול חד בשביל...". התרשמותי כי המיקום הנטען ע"י הנתבעים 1-3 אינו עיקול חד.

התרשמותי כי טענות הנתבעות 1,3 כלפי הצד השלישי אינן נסמכות על תיעוד, שכן לא צורף תיעוד להודעתן או לתחשיבן. יחד עם זאת, נראה לכאורה כי ניתן היה לתכנן המסלול באופן יותר בטיחותי, שכן מהתמונות ניתן לכאורה ללמוד כי המסלול אינו צמוד לנחל כפי שניתן לראות באשר לקרבת המסלול הנוסף לנחל.

נראה כי יש ממש בטענותיו של ד"ר ביקלס בכל הנוגע לתקנות התעבורה. נא ר' לעניין זה פסק דינו של סגן הנשיאה כבוד השופט ישראל ויטלסון בת.ד 6868-08-13 מדינת ישראל נ' קירילייק, (27.3.14). יאמר כי אופניים בכלל ולאו דווקא אופניים חשמליות מוגדרים כ"רכב" בס' 1 לפקודת התעבורה. (ערעור שהוגש נדחה בשל הגשתו באיחור).

במועד התאונה הקטין לא חב באחריות בנזיקין. סבורני כי ככל שהנתבע 4 ובנו רכבו במקביל- הסיכון לקרות האירוע גדל. גם אם אין אחריות אב למעשה בנו, סבורני כי הרכיבה במקביל יכלה להימנע ע"י האב שיכול היה לרכב לפני או אחרי בנו, ועל כן נראה כי השאלה מי היה מעורב בסופו של יום באימפקט התאונה הינה שולית.

קיימת מחלוקת באשר לנסיבות רכיבתם של התובע, הנתבע והבן לרבות מהירותם עובר לתאונה, ולהכרעה בסוגיה זו השלכות בשאלת החבות.

יש לזכור כי עסקינן בפעילות ספורטיבית, אם כי לדעתי אין די בה ע"מ לשלול חבות.

לאור כל האמור לעיל הצעתי הינה כי הנתבעות 1,3 תשאנה ב- 65% מהחבות, הנתבע 4 ב- 35%, והנתבעת 2 ב- 15%. הצד השלישי ישפה את הנתבעות 1,3 ב- 15%, כך שחלקן בפועל יפחת ל- 50%.

באשר לנזק – לדברי התובע, נעדר מעבודתו 100 ימים ושכר הבסיס שולם ע"ח ימי מחלה. יש להניח כי התובע זכאי עם פרישתו לפדות בתנאים את ימי המחלה. מתלושי שכרו עולה כי עם שובו לעבוד המשיך לעבוד שעות נוספות בהיקף דומה להיקף עובר לתאונה וזאת עד לחודש דצמבר 2008. לא ברור מדוע בחודש ינואר חדל לעבוד שעות נוספות.

יאמר כי התובע לא צירף תלושי שכר מחודש יוני 2009 ואילך שעה שנפגע בתאונה נוספת שארעה בחודש מאי 2009 ואשר יש להניח כי בגינה נעדר גם בחודש יוני.

לאחר שהבאתי בחשבון את כל טענות הצדיים, הצעתי הינה כי שיולם לתובע סך כולל של 180,000 ₪ בצרוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 15%,, מע"מ, אגרה ושכ"ט המומחים.

ב"כ התובע יודיע עמדתו בתוך 14 יום, והנתבעות והצד השלישי בו זמנית בתוך 45 יום לאחר מכן וזאת הן לעניין סילוק תביעת התובע, בין במימון ביניים ובין בשערוך עד להכרעה בין הנתבעות בינן לבין עצמן ובינן לבין הצד השלישי, והן לחלוקה ביניהן. ההודעות תימסרנה במקביל לביהמ"ש. היה והנתבעת ו/או הצד השלישי לא יודיעו במועד את עמדתם להצעת הפשרה, מתבקש ב"כ התובע להודיעני על כך בסמוך לאחר חלוף המועד על מנת שאזרז קבלת עמדתם.

לק.מ ליום 25/1 שעה 0840.

ניתנה היום, כ"ג תשרי תשע"ה, 17 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.